שָׁלוֹם לְכֻלָּם! אֲנִי גַּבְרִיאֵל אַהֲרֹן, וַאֲנִי מֻכְרָח לְסַפֵּר לָכֶם אֶת הַסִּפּוּר שֶׁל אַבָּא וְשֶׁלִּי. הוּא הִתְחִיל לִפְנֵי אַרְבַּע שָׁנִים וְהִסְתַּיֵּם לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם:
אֲנַחְנוּ גָּרִים בְּיִשּׁוּב קָטָן בִּיהוּדָה וְשׁוֹמְרוֹן. הַיִּשּׁוּב כֻּלּוֹ מְאַכְלֵס מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ אַרְבָּעִים מִשְׁפָּחוֹת בְּקָרָוָנִים לֹא מִדַּי מוּגַנִּים. אֲנַחְנוּ מְוַתְּרִים עַל הַנּוֹחוּת שֶׁלָּנוּ עֲבוּר יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. תַּרְשׁוּ לְעַצְמְכֶם לְנַחֵשׁ שֶׁקָּרוֹב מְאֹד אֵלֵינוּ מִתְנַהֲלִים לָהֶם חַיֵּי כְּפָר עַרְבִיִּים שְׁקֵטִים וּשְׁלֵוִים. תַּרְשׁוּ לְעַצְמְכֶם לְנַחֵשׁ שֶׁהַצָּבָא לֹא מְאֹד אוֹהֵב אֶת אֹפֶן הַהִתְנַהֲלוּת שֶׁלָּנוּ וְלָכֵן גַּם לֹא יוֹצֵא מִגִּדְרוֹ כְּדֵי לְהָגֵן עַל הַבָּתִּים שֶׁלָּנוּ.
רֶגַע, תַּרְשׁוּ לְעַצְמְכֶם לְנַחֵשׁ גַּם שֶׁאֵין מִרְפְּאַת שִׁנַּיִם, מִרְפָּאוֹת בִּכְלָל אוֹ אֲפִלּוּ חֲנוּת מַכֹּלֶת בַּיִּשּׁוּב שֶׁלָּנוּ. אֲבָל מָה קוֹרֶה בְּלַיְלָה אֶחָד אָפֵל, כְּשֶׁאֲנִי קָם בִּצְרָחוֹת אֵימָה כִּי נָפַלְתִּי מֵהַמִּטָּה וְהָרֶגֶל שֶׁלִּי הִתְנַפְּחָה עַד שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּיר אֶת צוּרָתָהּ?
נוֹסְעִים לַמִּרְפָּאָה בָּעִיר הַיְּהוּדִית הַסְּמוּכָה! אֲבָל לִנְסֹעַ בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁהָעֲלָטָה עוֹטֶפֶת אֶת הַיְּקוּם, בֵּין כְּפָרִים עַרְבִיִּים עוֹיְנִים לְמֶחֱצָה, זוֹ לֹא חֲוָיָה מְלַבֶּבֶת בִּמְיֻחָד.
אֲבָל אֵין בְּרֵרָה. אַבָּא מְקַרְקֵשׁ בְּמַפְתְּחוֹת הָרֶכֶב, אֲנִי מְדַדֶּה אַחֲרָיו עַל זְרוֹעָהּ שֶׁל אִמִּי, נִכְנָס לַמּוֹשָׁב שֶׁלְּיַד הַנֶּהָג וְעוֹצֵם עֵינַיִם בְּתִקְוָה שֶׁמַּהֵר מְאֹד נַעֲבֹר אֶת הַחֲלָקִים הַנְּעִימִים פָּחוֹת בַּדֶּרֶךְ וְנַגִּיעַ לָעִיר. אַבָּא מַתְנִיעַ וַאֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בִּמְהִירוּת, וּפִתְאוֹם אַבָּא עוֹצֵר בַּחֲרִיקַת בְּלָמִים. אֲנִי עָף קָדִימָה, פּוֹקֵחַ עֵינַיִם, וּמְגַלֶּה שְׁתֵּי דְּמוּיוֹת עוֹמְדוֹת בְּצַד הַכְּבִישׁ. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאֵלּוּ שְׁנֵי מְחַבְּלִים, בָּרֶגַע הַשֵּׁנִי אֲנִי מֵבִין שֶׁהַדְּמֻיּוֹת קְטַנּוֹת מִכְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ בַּתַּפְקִיד הַנִּבְזִי הַזֶּה. מְדֻבָּר בְּיֶלֶד וְיַלְדָּה בְּנֵי חָמֵשׁ וְשֵׁשׁ לְכָל הַיּוֹתֵר, שֶׁיָּצְאוּ מִן הַכְּפָר הַסָּמוּךְ לְטִיּוּל לֵילִי אַטְרַקְטִיבִי בִּמְיֻחָד.
"מִן אַנְתָּא?" שׁוֹאֵל אָבִי בְּעַרְבִית שְׁבוּרָה, הַיֶּלֶד פּוֹקֵחַ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת. "עֹמֶר", מַצְבִּיעַ אַבָּא עַל עַצְמוֹ, "גַּבְרִיאֵל" מַצְבִּיעַ עָלַי. הַיֶּלֶד מְהַנְהֵן וּמְחַיֵּךְ חִיּוּךְ שֶׁחוֹשֵׂף שְׁתֵּי שִׁנַּיִם חֲסֵרוֹת וְעוֹד אַחַת שְׁבוּרָה. "חָלִיל", הוּא מַצְבִּיעַ עָלָיו, "לַטִיפַה" הוּא מַצְבִּיעַ עַל הַיַּלְדָּה.
"מָה עוֹשִׂים?" אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת אַבָּא. הוּא מֵרִים כְּתֵפַיִם בְּחֹסֶר אוֹנִים. "אָסוּר לָנוּ לְהַשְׁאִיר אוֹתָם כָּאן לְבַד. הֵם עַרְבִים, נָכוֹן, אֲבָל רָאִיתָ, כִּמְעַט דָּרַסְתִּי אוֹתָם…"
"תַּזְמִין מִשְׁטָרָה!" אֲנִי מַצִּיעַ מְתֻסְכָּל. הָרֶגֶל מַזְרִימָה אֵלַי גַּלֵּי כְּאֵב טוֹרְדָנִיִּים. "זֶה לֹא הָעֵסֶק שֶׁלָּנוּ". אָבִי שׁוֹקֵל אֶת הָעִנְיָן וּלְבַסּוֹף מְסָרֵב, כֵּיוָן שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ לְהַסְלָמַת הַמַּצָּב בַּכְּפָר אִם יְאֻנֶּה לַיְּלָדִים אוֹ לַמִּשְׁפָּחָה מַשֶּׁהוּ בְּעִקְבוֹת הַמִּשְׁטָרָה.
תַּאֲמִינוּ אוֹ לֹא, אֲנַחְנוּ מַעֲסִיקִים אֶת הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה חֲצִי שָׁעָה, בְּמַהֲלָכָהּ אַבָּא מַעֲנִיק לָעֲרָבִים הַקְּטַנִּים אֶת כָּל הַסֻּכָּרִיּוֹת הַחֲמוּצוֹת שֶׁמָּצָא בְּתָא הַכְּפָפוֹת וּבְתֹם מַחֲצִית הַשָּׁעָה מֵגִיחַ מֵאֲחוֹרֵי הָעֵצִים נַעַר עוֹיֵן מְאֹד, שֶׁיּוֹרֶה מִפִּיו צְרוֹרוֹת בְּעַרְבִית צְלוּלָה וּבוֹחֵן אוֹתָנוּ וְאֶת הַיְּלָדִים בְּמַבָּטִים רוֹשְׁפִים. הַיְּלָדִים מִסְתּוֹבְבִים לְכִוּוּנוֹ, חָלִיל מַצְבִּיעַ עָלָיו וְאוֹמֵר "אַחְמֶד!" וְאָז הוּא לוֹקֵחַ אֶת שְׁנֵי אֶחָיו הַמְּפַטְפְּטִים בְּהִתְרַגְּשׁוּת, מֵעִיף לְעֶבְרֵנוּ מַבָּט אַחֲרוֹן וְנֶעֱלָם. נָסַעְנוּ לַמִּרְפָּאָה, גִּבְּסוּ לִי אֶת הָרֶגֶל, שַׁבְנוּ הַבַּיְתָה וְחָשַׁבְנוּ שֶׁהַסִּפּוּר נִגְמַר. כִּמְעַט שָׁכַחְנוּ מֵהַסִּפּוּר הַזֶּה.
לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם, כְּשֶׁנָּסַעְנוּ בָּעֶרֶב הַבַּיְתָה, עָצַר אֶת הָרֶכֶב שֶׁלָּנוּ נַעַר עַרְבִי גָּבוֹהַּ בַּעַל מַבָּט יוֹקֵד בְּדִיּוּק מוּל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ מָצָאנוּ אֶת הַיְּלָדִים. תְּחוּשַׁת דְּזָ'ה־ווּ הִכְּתָה בִּי. הוּא הִצְבִּיעַ עַל עַצְמוֹ וְאָמַר: "אַחְמֶד!"
אַבָּא הִנְהֵן, פָּתַח אֶת הַחַלּוֹן, אַחְמֶד רָכַן קָדִימָה: "חִכִּיתִי כָּאן כִּמְעַט יוֹם שָׁלֵם כְּדֵי לְהַזְהִיר אֶתְכֶם. הַשַּׁבַּאבּ מְתַכְנֵן לְהִכָּנֵס הַלַּיְלָה לַיִּשּׁוּב שֶׁלָּכֶם. תָּבִיאוּ תִּגְבֹּרֶת…"
"לָמָּה?" שָׁאַלְתִּי. "לָמָּה אַתָּה מְסַפֵּר לָנוּ אֶת זֶה?" אַחְמֶד מֵעִיף מַבָּט לַצְּדָדִים, מְפֻחָד. "אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הָאַחִים שֶׁלִּי בְּאוֹתוֹ לַיְלָה. אִם הָיָה קוֹרֶה לָהֶם מַשֶּׁהוּ…" הוּא הֶעֱבִיר יָד עַל גְּרוֹנוֹ. "הָיִיתִי מֵת". אַבָּא הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ וְאֶת יִתְרַת הַדֶּרֶךְ עַד לַיִּשּׁוּב הֶעֱבַרְנוּ בִּדְמָמָה.
בְּאוֹתוֹ לַיְלָה גִּ'יפִּים שֶׁל הַצָּבָא הִמְתִּינוּ לְיַד הַיִּשּׁוּב וְעָצְרוּ אֶת הַנְּעָרִים הַמִּתְפָּרְעִים. אֲנִי צָפִיתִי בַּמִּתְרַחֵשׁ בִּדְמָמָה וְהֵבַנְתִּי כֵּיצַד מַעֲשֶׂה קָטָן יָכוֹל לַחֲזֹר אֵלֶיךָ בְּצוּרָה טוֹבָה וּבְגָדוֹל.