נשיא המדינה יצא לריצת בוקר עם שני המאבטחים שלו. בסיומה של הריצה הוא נכנס לבית קפה מקומי והזמין קפה. פתאום התברר שהלקוח שלפניו נתקע ללא כסף. הנשיא שלף בחיוך שטר של מאה שקלים ואמר לו: "אתה יכול לבוא אליי לבית אחר כך ולהחזיר את הכסף". הלקוח, ששמו היה שקד, הודה לנשיא, ולא ידע ששרון, שהיה גם הוא בבית הקפה, מיהר לבוא לבית הנשיא להחזיר את הכסף ולהצטלם עם הנשיא. כשהגיע שקד לבית הנשיא, ציפתה לו אכזבה כשהודיעו לו שהחוב שולם על ידי שרון. שקד מיהר לתבוע את שרון ואמר לו: "באיזו זכות אתה משלם עבורי את החוב?"
שרון תהה: "מה הבעיה? כל אחד שמח שמשלמים במקומו…" מה דעתכם, האם אפשר לשלם חוב עבור מישהו אחר בעל כורחו? והאם שקד צודק בטענתו?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רמ"ה סעיף י"א בדין: 'האם אפשר לזכות לאדם בעל כורחו'.
תשובה לשאלה 'פציעה במבצע' (שאלה מס' 785)
תקציר השאלה השבועית:
חנות הבגדים היוקרתית פרסמה מבצעי סוף שנה והמון אנשים צבאו על דלתות החנות. בשעה תשע בבוקר, כשהדלת נפתחה, נכנסו המוני אנשים פנימה, ומרוב הלחץ על דלתות הזכוכית נשברה הדלת השמאלית, וזכוכיות פצעו את שמואל שהמתין בין האנשים. שמואל תבע את בעל החנות על הנזק הרפואי שנגרם לו, אבל בעל החנות טען: "לא אני דחפתי עליך את הדלת, ואף על פי שביקשנו מאנשים לא להידחף זה לא עזר. אני רוצה לתבוע בעצמי את האנשים שדחפו את הדלת, שישלמו לי את הנזק של הזכוכיות". מה דעתכם? האם הוא צודק? ומי צריך לשלם לשמואל על הנזק?
תשובה בקצרה: אם ידוע שבזמן כזה מגיעים הרבה אנשים ויש דחיפות, הם פטורים מתשלום. אבל אם זה דבר לא מקובל ונחשב לחריג, בעלי החנות חייבים לשלם את הנזקים.
תשובה בהרחבה: מצאנו בהלכה נידון שקצת דומה למקרה שלנו: במקרה שבחורים באו לשמח חתן וכלה והזיקו זה לזה, הם פטורים מתשלום, מכיוון שהם 'הזיקו ברשות' ובאו על דעת כן, מכיוון שיש בחורים שרוקדים ומשתוללים והם לקחו בחשבון שהם עלולים להינזק. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שע"ח סעיף ט')
אבל במקרה שלנו, כיוון שמדובר בחנות יוקרתית שמפרסמת מבצעים ובעל הבית לא חשב שאנשים יגיעו למצב שכזה וידחפו זה את זה – יש לחייב את הדוחף הראשון, כיוון שהוא מזיק בידיים והדבר לא יכול להיחשב כ'גרמא'. מכיוון שהוד דחף בידיים, זה נחשב כאילו הוא זרק אבן ושבר חפץ בידיים. ולכן גם אם היה שלט או כרוז שהודיע לאנשים שאסור להם להיכנס יותר מכמות מסוימת וכתוצאה מכך נוצרו דחיפות, אולי ב'דיני שמיים' ניתן לחייב את האנשים שהגיעו מעבר לכמות המותרת מדין 'גרמא'.
לסיכום במקרה שלנו:
בעל החנות אינו צריך לשלם לשמואל את הנזקים שנגרמו לו רק אם הגביל את כמות האנשים שיכלה להיכנס לחנות בזמן המבצע, אבל אם פשע ונתן לכל מי שרוצה להיכנס בלי הגבלה וכך נגרם נזק, הוא יצטרך לשלם לשמואל על הנזקים.
