הצדיק רבי משה לייב מסאסוב אמר פעם לתלמידיו: "היום למדתי שיעור חשוב מאיוואן השיכור!"
התלמידים הרימו גבה והרבי סיפר להם: "היום הייתי בבית המרזח ושם שמעתי את איוואן השיכור פונה לחברו ושואל אותו: 'אתה אוהב אותי?'
'בוודאי שאני אוהב אותך. אתה חבר שלי!' הכריז האיש.
איוואן המשיך להקשות: 'אז תגיד לי בבקשה, מה כואב לי'.
כעס החבר: 'מאין לי לדעת? אני נראה לך רופא?!'
סיים איוואן ואמר: 'אילו היית באמת אוהב אותי, היית יודע מה כואב לי!'
וזה שיעור גדול על אהבה".
*
איך באמת יכול אדם לדעת מה כואב לחבר שלו?
בפרשת קדושים לימדה אותנו התורה "ואהבת לרעך כמוך". אם אתה רוצה לדעת איך לאהוב אותו, תתחיל מלדעת שהוא בדיוק "כמוך".
נכון, הוא נראה אחרת, לבוש אחרת ומתנהג אחרת. אבל הבסיס שלו, המבנה הנפשי והרגשי, הוא בדיוק כמוך. כשחסר לו משהו הוא דואג ומוטרד, כשהוא סובל ממשהו הוא מצטער וכאוב, וכשמעליבים אותו או משפילים אותו הוא נפגע ומרגיש רע. בדיוק כמוך.
*
ליכולת הזו להבין את הזולת ולהרגיש אותו קוראים 'הֶרְגש הזולת'. בימינו אנחנו מכנים את זה לפעמים כ'אמפתיה', אבל זה הרבה יותר עמוק מסתם מילה. יש לנו כבני אדם יכולת פנימית עמוקה ומיוחדת להרגיש את הזולת. קודם כול, מפני שהוא בנוי בדיוק כמונו. אבל בעיקר משום שכולנו מחוברים זה לזה.
חכמי ישראל מלמדים כי עם ישראל כולו הוא "נשמה אחת בגופים מחולקים". אומנם הגוף של כל אחד ואחד הוא יחידה נפרדת שמתפקדת באופן עצמאי, אבל הנשמה שלנו בשורש שלה היא דבר אחד שלם, ולכן אנחנו יכולים להגיע למצב כזה שאנחנו מסוגלים להרגיש ממש את כאבו וגם את שמחתו של זולתנו.
*
על כך אומרת לנו הפרשה: "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ". אתה צריך לתת לאח שלך לחיות איתך ממש.
ולא, אין צורך בהכרח שתפתח את הבית ותיתן לכל עם ישראל מקום לישון, לא רק הכנסת אורחים פיזית היא בבחינת "וחי אחיך עמך", אלא בעיקר הכנסת אורחים רגשית־נפשית תכניס את אח שלך ללב. תהיה רגיש, תחשוב עליו, תתעניין בו, תנסה לחשוב מה עובר עליו, איך הוא מתמודד עם אתגרי החיים שלו, מה מציק לו, מה יכול לתת לו כוח…
וממילא תנסה לעזור לו כמיטב יכולתך.
וזאת האהבה שאנחנו נדרשים אליה כיהודים, לאהוב "כמוך". להרגיש את הזולת בעומק ממש.