אב ובנו יצאו יחד לטיול ארוך של כמה שבועות. האב הרגיש שנוצר ריחוק בינו לבין בנו, הוא רצה שהבן ירגיש שהוא קרוב אליו ויוכל ללמוד להכיר אותו יותר ולהתחבר אליו. בהתאם לכך תכנן האב מסע ארוך שבו יעברו בדרכים שונות ויחוו המון חוויות והרפתקאות שיעזרו להם להתקרב זה לזה.
אולם הצעיר שלא ידע את כל זה, היה כל הזמן 'על קוצים' וחסר סבלנות ורק ביקש לדעת: "אבא, מתי מגיעים כבר?" "אבא, מה המסלול? לאן אנחנו נוסעים?"
בסופו של כל יום, וגם במהלכו, היה הצעיר מתלונן על הדרך הארוכה, על התקלות שבדרך, על החום, על הקור, על האתגרים ועל כל דבר אפשרי כמעט… מבחינתו רגעי ההנאה היו מעטים ממש, וביחס לטורח ולקושי המסע היה ממש מעצבן.
בשלב מסוים תפס האב את בנו לשיחה רצינית ואמר לו: "אהוב יקר שלי, לא יצאתי איתך לדרך כדי להגיע לאנשהו, זה לא הסיפור שלנו… אנחנו בהחלט נגיע למקומות נפלאים, ובסופו של המסע הזה המציאות שלך תהיה אחרת לגמרי, אבל זה ממש לא לב העניין. יצאתי איתך למסע הזה פשוט כדי להיות איתך, לעבור איתך תהליך, לחוות איתך את הדרך, שנלך כאן יחד, שתוכל להכיר אותי ולהבין אותי קצת יותר ממה שהבנת עד כה… אני רוצה להעניק לך את כל מה שאני מסוגל רק להעניק לך, וגם לאורך הטיול הזה אתן לך את כל השפע הטוב שיגרום לך שמחה והנאה, אבל בעיקר אני נותן לך את עצמי, את האפשרות להתחבר, ואת האפשרות בשבילך לצמוח, לגדול ולעבור מסע של התפתחות יחד איתי.
אם תבחר ליהנות מהדרך, בן שלי יקר, יהיה לך מסע מופלא ומדהים, אתה לא תפסיק להתרגש ולהתפעל, אתה תגלה שכל האתגרים והקשיים שיש במסע הזה הם חלק בלתי נפרד ממנו ויש בהם המון שמחה וחוויה.
אבל אם תבחר להתלונן, ורק תרצה לנוח או להגיע כבר ליעד, אתה אולי תגיע בסוף, אבל אתה תהיה עייף ומותש, כאוב ומבואס, עצוב ומדוכא, ותחמיץ את החוויה המדהימה של הדרך עצמה"…
*
הפרשה נפתחת במילים: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" כדי ללמד אותנו שיש משמעות גדולה מאוד לעצם ההליכה שלנו בעולם, למסע של הגוף והנשמה בתוך העולם הזה. כי הדרך שאדם עובר כאן בעולם חשובה לא פחות ואף יותר מהיעד שאליו יגיע בסופו של דבר.
*
וזו הסיבה שהעולם הבא לא נזכר במפורש בתורה, אף שהוא בוודאי חשוב ומשמעותי, וכולנו אכן נגיע ונזכה בסופו של תהליך לעולם הבא, שהרי "כל ישראל – יש להם חלק לעולם הבא". אבל לא זה עיקר הסיפור.
הסיפור העיקרי הוא דווקא העולם הזה. וכמו שאמרו: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". הרעיון הוא שנלמד ליהנות מהדרך, שנלמד להעריך את המסע המופלא שיש לנו את הזכות להיות חלק ממנו, למרות כל האתגרים והקשיים שפוגשים אותנו בדרך. כי במסע הזה יש לנו הזכות ללמוד להתחבר לבורא, להכיר אותו, ללמוד אותו, ולצעוד איתו בתהליך מופלא של התפתחות.
וכשחיים בתודעה הזו ובהסתכלות הזו, כל המציאות נראית ומרגישה אחרת, ואפשר לקבל טעימה של העולם הבא כבר בעולם הזה, ועל כך אמרו חכמים "יש להם חלק", ללמד שכבר עכשיו יש, ולא רק לעתיד לבוא.