מפעל אירופאי גדול לייצור נעליים ביקש להגדיל את נתח השוק שלו, והוא שלח שני מומחים להודו כדי לבדוק את פוטנציאל השוק שם. כעבור כמה שבועות הגיעה הודעה מהמומחה הראשון:
"לאחר חקר שוק מעמיק, צר לי לעדכן אתכם כי תהיה זו השקעה מיותרת. ההודים הולכים יחפים, אין כמעט ביקוש לנעליים". כמה ימים אחר כך הגיעה הודעה מהמומחה השני, שלא ידע דבר ממסקנותיו של הראשון: "יש כאן פוטנציאל מטורף, ההודים הולכים יחפים, כולם זקוקים כאן לנעליים!"
לכאורה, הכול נראה שחור כל כך. העולם כולו במצב מלחמה או בשלב צחצוח החרבות. קולות השנאה והפילוג מתגברים והולכים. החושך יכסה ארץ וערפל לאומים. הכוחות הכפרניים הצליחו להתפשט בעולם ולדחוק את רגלי האמונה כמעט בכל מקום. האגואיזם שולט בעוצמה, ואת כולם מעניין בעיקר איך צוברים הון, כוח, פרסום ושלטון.
זו היא מציאות של חורבן. מציאות שבה הנוכחות הא-לוהית חסרה בעולם. וממילא נעדרים יחד איתה האהבה והשלום, האמת והצדק, החסד החמלה והרחמים ושאר המידות הטובות הבסיסיות שנדרשות לקיום של חיים תקינים טובים ומאושרים.
לכאורה נראה שהכול אבוד. שאין סיכוי. שהנה הנה תפרוץ מלחמת עולם שלישית שתגרור את העולם כולו לחורבן והרס נוראי שלא היה כמותו.
אבל מצד שני זו בדיוק ההזדמנות הגדולה שלנו לראות 'חזון' של מציאות חדשה. מציאות של גאולה כוללת שתשנה את חיינו ואת חיי העולם כולו מן הקצה אל הקצה.
דווקא העובדה שהכול מתפרק, מבהירה עד כמה כולנו באמת זקוקים למה שיש לחזון הטוב של נביאינו להציע. הסחורה שתורת ישראל מציעה, תורה של חסד, אהבה, רחמים ושלום, תורה של אחדות, חברות וערבות הדדית, נחוצה יותר מאי פעם.
שבת 'חזון' מעוררת אותנו להחזיק בחזון הטוב מול העיניים, לעורר את התקווה ולהתחיל לחיות בפועל חיי גאולה. להפיץ את אור הטוב, אור האחדות, אור האהבה, אור החסד בכל דרך ובכל אמצעי.
זו שעתנו הגדולה, להיות אור לעצמנו ואור לגויים. לכך נועדנו.
