אוניית המפרש הגדולה התקרבה לחופי האי קראסאו. פאולו עמד סמוך למעקה הסיפון והביט נפעם ביערות הטרופים שנגלו לעיניו. היה זה אי קטן שנכבש על ידי הספרדים והתגוררו בו בעיקר ילידים ומעט ספרדים שהקימו בית חולים קטן. פאולו היה טבח האונייה. קרוא וכתוב הוא לא ידע, אך להכין ארוחות משובחות עם כל הלב הוא ידע ועוד איך. אהוב היה פאולו על כל צוות המלחים, מחייך לכולם ומציע עזרה בכל מקום. "נשהה כאן יומיים להתרעננות ולהעמסת משלוחי הפירות", הכריז רב החובל. פאולו קיבל בשמחה רבה את רשות רב החובל לרדת מן האונייה ולסייר מעט באי.
פאולו התהלך בין בקתות הכפר כשהשמש שקעה וחשכה החלה לרדת. לפתע הוא נתקל בנער רזה שסחב בידיו שני סלים גדולים מלאים בבצלים. פאולו ניגש אליו וסייע לו בסחיבת הסלים. הנער עצר בפתח אחת הבקתות והודה לו בספרדית עילגת. "סבא חולה", אמר חרש והחווה בידו אל הבקתה. פאולו נכנס מבעד לאפלה, הבחין במיטה שעליה שכב איש קשיש, נושם בכבדות. סביב המיטה היו מפוזרות פרוסות בצל רבות. "מה זה?" שאל פאולו בפליאה. "דלקת, נשימה קשה, מחלה בכל הכפר", הסביר הנער. "רגע! הרי יש כאן בית חולים ספרדי, אין שם תרופות לחולים?" הקשה פאולו. הנער חייך במרירות. "יש תרופות, אבל סלבטורה – המושל הספרדי – אומר שהתרופות רק לספרדים. לא לנו!" פאולו נסער: "זה לא ייתכן! יש תרופות ואתם לא מקבלים, זה ממש עוול!" קרא בזעם.
ישר לב היה פאולו. האפליה שנעשתה בין ילידי האי למתיישבים הספרדים קוממה אותו. הוא פנה לביתו של סלבטורה, נקש בחוזקה על שער הברזל, ולאחר דקות ארוכות השער נפתח לחרך צר. "אפשר לדבר עם סלבטורה?" קרא פאולו. "סלבטורה לא מקבל אנשים", קרא האיש. "זה חשוב! לגבי התרופות לאנשי האי", קרא פאולו בתקיפות. קול צחוק נשמע והשער נסגר בטריקה. פאולו חזר לאונייה נסער וסיפר לחבריו את השתלשלות האירועים. מראה הנער שמילא את מיטת סבו בבצלים, כאשר לא הרחק משם היו תרופות שבקלות מסוגלות לרפא אותו, לא נתן לפאולו מנוח.
בבוקר התמלא הנמל בצעקות הספרדים, ארגזי פירות טרופיים משובחים הובאו לחוף והועמסו על הסיפון. פאולו עסק בהכנת סלט לארוחת הבוקר. לפתע הניח את הירקות ועלה במהירות לסיפון. "רב החובל! אני רוצה לדבר עם סלבטורה לפני שמעמיסים את הארגזים", קרא פאולו נסער. רב החובל הניח יד על שכמו של פאולו. "הקשב ידידי! ארגזי הפירות הללו נמכרים בשוקי ספרד בהון תועפות. אלו הם עיקר הרווחים של השליטים הספרדים כאן, אין באפשרותנו לעצור משלוח כזה!" אמר רב החובל. פאולו חזר למטבח כועס. הוא לא הבין איך ניתן להשלים עם המצב המחפיר הזה.
לארוחת הערב החליט פאולו להגיש תפריט פשוט ביותר. לשאלת צוות המלחים הסביר שזו הזדהות עם העוול שנעשה לבני האי. למרות זאת חש פאולו שדבריו לא מרשימים את חבריו, ובקשותיו לעכב את העמסת הארגזים לא מועילות.
למחרת לא הגיש פאולו את ארוחת הבוקר ואת ארוחת הצהריים. חבריו ניסו לנחמו ולעודדו. "תעשו משהו!" התפרץ פאולו "איך אפשר להיות אדישים למול עוול!?" קרא לעברם.
בלילה ארז פאולו צרור בגדים והודיע לאחד המלחים שהוא עוזב את הספינה. "תצטרכו לחפש טבח חדש!" אמר והתרחק. כשנודעה עזיבתו של פאולו כעסו המלחים. הספרדים ניסו לשכנע את צוות הספינה לצאת לדרך. אבל הם לא הסכימו להפליג ללא פאולו, וארגזי הפירות נפרקו בחזרה אל החוף. "ענף היצוא העיקרי שלנו קורס", מלמלו הספרדים. בערב הגיע סלבטורה והתחייב שבית החולים והתרופות שבו יהיו פתוחים לכל דורש. כך, באמצעות מאבקו של אדם אחד, הגיע הצדק לאי קראסאו.
יש אנשים שהתמימות שבהם חדה וברורה, והם לא התחספסו מאבק החיים. כשאין דרך אחרת, עקשנות יכולה להיות הדרך הנכונה, שלא להתכופף ולא להתיישר עם נורמות עקומות אלא לצעוד בזקיפות קומה בדרך האמת בלי לוותר ובסוף לנצח.
