גנב בחדר אחר

"יֵשׁ!" כָּבַשְׁתִּי אֶת הִתְרַגְּשׁוּתִי בְּכוֹחַ לְמַרְאֵה הַתָּא הָרֵיק בַּיַּלְקוּט, "הַגַּיְמְבּוֹי שֶׁלִּי נִגְנַב!" אַתֶּם בֶּטַח לֹא מְבִינִים מָה מְשַׂמֵּחַ כָּל כָּךְ בִּגְנֵבָה, נָכוֹן?
לָאַחֲרוֹנָה פָּרְצָה מַכַּת גְּנֵבוֹת חֲמוּרָה בַּכִּתָּה, וִילָדִים חָשְׁדוּ בִּיהוּדָה. שַׂמְתִּי לֵב שֶׁהִתְנַהֲגוּתוֹ מוּזָרָה וְהוּא נִרְאֶה בִּמְצוּקָה, וְלָכֵן הֵכַנְתִּי לוֹ מַלְכֹּדֶת. הֵבֵאתִי לַכִּתָּה גֶּיְמְבּוֹי יָקָר עֵרֶךְ, הֶרְאֵיתִי אוֹתוֹ לְכָל חֲבֵרַי לַכִּתָּה, וְדָאַגְתִּי שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן כֻּלָּם יָצְאוּ לֶחָצֵר.
מָה כָּל כָּךְ מְתֻחְכָּם בַּתָּכְנִית שֶׁלִּי? וּבְכֵן, לְגֶיְמְבּוֹי צָרְפָתִי פֶּתֶק מְקֻפָּל וְשָׁם כָּתַבְתִּי: 'שָׁלוֹם לְךָ יֶלֶד טוֹב שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא. אֲנִי פֹּנֵּה אֵלֶיךָ כִּי בָּרוּר לִי שֶׁיֵּשׁ לְךָ סִבָּה טוֹבָה, אֲנִי מֵבִין אוֹתְךָ וְרוֹצֶה לַעֲזֹר לְךָ. אִם אַתָּה חָפֵץ בְּעֶזְרָה שֶׁלִּי, תּוּכַל פָּשׁוּט לָגֶשֶׁת אֵלַי וּלְדַבֵּר אִתִּי. אֲנִי מַבְטִיחַ לֹא לְהַעֲבִיר אֶת הַדְּבָרִים לְשׁוּם גּוֹרֵם אַחֵר. הֶחָפֵץ בְּטוֹבָתְךָ בֶּאֱמֶת – יוֹסֵף'.
יוֹמַיִם לְאַחַר מִכֵּן נִגַּשׁ אֵלַי יְהוּדָה בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת וְשָׁאַל בְּקוֹל שָׁקֵט: 'יוֹסֵף, אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתְּךָ?' חִיַּכְתִּי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ: 'בְּוַדַּאי'. הָלַכְנוּ בְּשֶׁקֶט לְפִנָּה נִסְתֶּרֶת, וְאָז הִתְעַוְּתוּ פָּנָיו וְהוּא הֵחֵל לִבְכּוֹת. בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה דַּקּוֹת הוּא בָּכָה וַאֲנִי הִמְתַּנְתִּי בְּשֶׁקֶט.
לְאַחַר מִכֵּן הוּא אָמַר: "אֲנִי הַגַּנָּב. אֲנִי צָרִיךְ עֶזְרָה!" הוּא סִפֵּר שֶׁאַבָּא שֶׁלּוֹ חָלָה, וּמֵאָז הַמַּצָּב נַעֲשָׂה בְּכִי רַע מַמָּשׁ. אָמְנָם. יֵשׁ לָהֶם לֶחֶם לֶאֱכֹל וַאֲפִלּוּ גְּבִינָה לִמְרֹחַ עַל הַלֶּחֶם, אֲבָל הַנַּעֲלַיִם שֶׁלּוֹ קְרוּעוֹת, וְהוּא לֹא מְסֻגָּל לָגֶשֶׁת לְהוֹרָיו לְבַקֵּשׁ כֶּסֶף עֲבוּר זוּג חָדָשׁ. הוּא נִסָּה לְהַשִּׂיג זֹאת בְּכוֹחוֹת עַצְמוֹ. "אֲנִי לוֹקֵחַ כֶּסֶף בְּהַשְׁאָלָה", אָמַר בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת, "אֲנִי כּוֹתֵב כַּמָּה צָרִיךְ לְהַחֲזִיר לְמִי, וּכְשֶׁיִּהְיֶה לִי כֶּסֶף – אַחֲזִיר!" אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי מַעֲרִיךְ מְאוֹד אֶת הַשִּׁתּוּף שֶׁלּוֹ, וְקֹדֶם כָּל שֶׁיָּדַע שֶׁהוּא גִּבּוֹר שֶׁהוּא מִתְמוֹדֵד עִם קֹשִׁי כָּזֶה בִּדְמָמָה.
"אַתָּה מֵבִין אוֹתִי?" הוּא שָׁאַל בַּהֲקָלָה. "אֲנִי מֵבִין שֶׁאַתָּה בִּמְצוּקָה", אָמַרְתִּי, "אֲבָל לֹא מַסְכִּים עִם הַדֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ". בִּקַּשְׁתִּי אֶת רְשׁוּתוֹ לְעָרֵב אֶת אַבָּא שֶׁלִּי. הוּא חָשַׁב עַל כָּךְ וְאָמַר: "רַק אִם אַתָּה מַבְטִיחַ שֶׁהַדְּבָרִים לֹא יַעַבְרוּ הָלְאָה".
אִשַּׁרְתִּי אֶת הַדְּבָרִים. חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה בְּלֵב כָּבֵד וְסִפַּרְתִּי לְאַבָּא הַכֹּל. הוּא הֶאֱזִין לִי בְּכֹבֶד רֹאשׁ וְצִיֵּן לְשַׁבֵּחַ אֶת הִתְנַהֲלוּתִי הַחֲכָמָה. הוּא פָּנָה בַּחֲשַׁאי לְאִרְגּוּן חֶסֶד גָּדוֹל שֶׁהָיָה מוּדָע לַבְּעָיָה, וְהֵם הִתְחִילוּ לִתְמֹךְ בַּמִּשְׁפָּחָה בְּאֹפֶן קָבוּעַ. בְּהַדְרָגָה הִבְחַנְתִּי שֶׁיְּהוּדָה נַעֲשָׂה מְשֻׁחְרָר וְעַלִּיז יוֹתֵר וְהֵבַנְתִּי שֶׁהָעִנְיָנִים מִסְתַּדְּרִים, עַד שֶׁבְּאַחַד הַיָּמִים אָמַר יְהוּדָה בְּחִיּוּךְ: "הַיּוֹם הֶחֱזַרְתִּי אֶת הַחֵפֶץ הָאַחֲרוֹן, אֵין לָךְ מֻשָּׂג כַּמָּה עֶזְרַת לִי!"