לפעמים אני מרגיש כמו אתרוג – מלא טעם ומלא ריח… הלב הטוב שלי זורח ומאיר, ואני מצליח להוציא מעצמי את כל הטוב שיש בי ולתת אותו לעולם ולאנשים שסביבי, לעשות מעשים טובים מתוך חוכמה ושכל טוב.
לפעמים אני רק זקוף כמו לולב – מצליח לעשות קצת רעש, להוציא מעצמי חלק מהטוב שיש בי, אבל פחות זוהר במעשים טובים.
ופעמים אחרות אנשים יגידו שאני כמו הדס – ריחני, נעים ונחמד לסביבה שלי, אבל לא ממש מושלם, לא לכל מה שאני עושה יש טעם.
וקורה גם שאני מרגיש 'על הפנים', דפוק כמו ערבה חבוטה, בלי טעם ובלי ריח, בלי חוכמה ובלי מעשים טובים, סתם עוד אחד שרק נמצא כאן מכוח השגרה והחיים…
*
מצוות ארבעת המינים מלמדת על המורכבות שיש בכל אחד מאיתנו – הכול מהכול, כל הכוחות, כל היכולות, כל האפשרויות. אי אפשר לברך על האתרוג לבד, ואם יחסר אחד מארבעת המינים זו כבר לא מצווה.
העניין הוא לחבק את כל הכוחות שקיימים בתוך כל אחד, ולראות את השלמות המופלאה שלנו, עם כל המעלות והחסרונות שלנו, ומתוך זה לצמוח בשמחה.
ושמחת בחגיך, ושמחת בחייך, והיית אך שמח.
