אני מבחין כי מאוד קשה לי להעניק לאחרים. גם כאשר אני מצליח לתת, הדבר כרוך במאמץ נפשי עצום עד שאני מסוגל להיפרד ממשהו משלי.
אמנם ייתכן שטבעי נוטה לקמצנות, אך בליבי מפעמת שאיפה עזה לתת בעין יפה. אלא שאיני מצליח לממש זאת הלכה למעשה. כאילו כוח עלום אוחז בידיי ומונע ממני להעניק.
לאחרונה ממש התקיים מבצע התרמה בשכונתנו לטובת משפחה שביתה עלה באש עד היסוד. השכנים תרמו ביד רחבה, ואילו אני, בקושי רב, הצלחתי להעניק עשרה שקלים בלבד. וגם סכום זה נראה בעיניי משמעותי.
תחילה הסב לי הדבר צער רב. אך אז הגעתי להבנה: יש מי שהנתינה קלה עבורם, ואף סכומים ניכרים אינם מהווים עבורם אתגר כלל. אך את עשרת השקלים שלי הענקתי מעומק ליבי. היה זה מאמץ אמיתי מצידי. אני סבור שיש בכך ערך רב – הענקתי להם חלק מליבי.
* * *
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי."
תרומת המשכן באה מנדבת הלב – כל אחד הביא כפי שליבו חפץ. אין חשיבות אם תרמת ככר זהב שממנו נוצקה המנורה, או אם הבאת מספר חוטי צמר ליריעות המשכן. העיקר הוא שתביא את ליבך הטוב והטהור, ותעשה ככל יכולתך.
