יש בתוכנו הרבה אנשים חכמים, שיש להם ידיעות רחבות על המון תחומים, או שהם מקצוענים בתחום ספציפי. יש אנשים שיש להם חכמת חיים והם יודעים להסתדר במצבים מורכבים. יש חכמים במסחר וכלכלה. ויש גם חכמים גדולים בתורה. כל אלה הם בעיקר "חכמי שכל".
בפרשת השבוע אנחנו מוצאים ביטוי מיוחד שקשור לאנשים שמקימים את המשכן, הם נדרשים להיות "חכמי לב".
וכמו שכתוב: "אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה". חכמי הלב הללו משתמשים בחכמה הטבעית שהם קיבלו מהבורא. הם לא צריכים לצאת ללמוד את החכמה הזה ממקורות חיצוניים, זה טבוע עמוק בלבם, והם יודעים להקשיב פנימה ולמצוא את הדבר הנכון שהלב שלהם יכול ללמד אותם על איך מקימים משכן.
לכל אחד מאיתנו יש "חכמת לב". אלא שלפעמים השכל מפריע לנו להקשיב לחכמת הלב וגורם לנו להיתקע במציאות החיצונית ולא לפעול מהמקום הפנימי והטוב שלנו. וגם האגו והרצון לקבל שלנו מעוותים את הלב למקומות לא טובים.
כדי לזכות להפעיל את חכמת הלב שתנחה אותנו בחיים, עלינו לעבוד על "טהרת הלב", לנקות את הרצון, שלא יהיה בנו שום רצון אחר מלבד הרצון הטבעי הטהור של עשיית הטוב.
ואז הלב שלנו יוביל אותנו בדיוק למקום הנכון עם כל המעשים הנכונים.
