שמעון המתין בתחנה לאוטובוס לביתו בעיר הסמוכה לאחר יום לימודים עמוס ומפרך. בגלל שהתיק שלו היה מלא בחפצי אומנות שעבד עליהם והיה גדול יחסית, הוא העדיף להשאיר אותו בתא המטען. אלא שכשבא לרדת מהאוטובוס נדהם לגלות על התיק מלא מזוודות שהניחו נוסעים אחרים שעלו גם הם לאוטובוס. הוא משך אותו מבין כל המזוודות וכתוצאה מכך התגלגלה מזוודה אדומה שהייתה מלאה בציורים שהייתה שייכת ליאיר, המזוודה נקרעה והציורים שיאיר עבד עליהם במשך שבועות הוכתמו והושחתו. יאיר תבע משמעון שישלם לו את הנזקים, אבל שמעון טען: "אני רק משכתי את התיק שלי, אני לא אשם שהמזוודה שלך הייתה מעליו. אני לא צריך לשלם לך על הנזק!" מה דעתכם, האם שמעון צודק או שהוא צריך לשלם ליאיר?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שפ"ג סעיף ב' בדברי הרמ"א. תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף כ"ח עמוד א'.
תשובה לשאלה 'חלום שלום' (שאלה 833): שלומי חלם בלילה את אביו שנפטר שאומר לו בחלום שיש סכום של עשרים אלף דולר מתחת לבלטה החמישית בחדר השירות ושהכסף שייך לשמעון השכן וביקש ממנו לשלם לו את הכסף. שלומי החליט לבדוק את העניין ומצא שם את הכסף. לאחר מכן, החליט לבדוק את המשך החלום ושאל את שמעון השכן האם אביו היה חייב לו כסף. שמעון השיב בחיוב ואמר שאביו היה חייב לו סכום של עשרים אלף דולר. שלומי החליט שהוא ישאל קודם לכן את הרב האם הוא באמת חייב להחזיר את הכסף. מה לדעתכם השיב לו הרב?
המושג ההלכתי: דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים.
תשובה בקצרה: דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים ולכן שלומי זכה בכסף ואינו חייב לתת אותו לשמעון, אלא אם כן שמעון יספק הוכחה שקבילה בבית הדין.
תשובה בהרחבה: סיפור דומה מובא בגמרא (תלמוד בבלי מסכת 'סנהדרין' דף ל' עמוד א') לגבי אדם שחלם על אביו שאמר לו שיש סכום כסף במקום מסוים ושהוא שייך למישהו. ופסקו לו חכמים ש'דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים' והכסף שלו, וכך נפסק להלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רנ"ה סעיף ט') ולכן במקרה שלנו, הכסף שייך לשלומי והוא לא חייב לתת אותו לשמעון השכן.
אדם שנידו אותו בחלום
לגבי המקרה הזה, שואלים הפוסקים מדוע לגבי אדם שחלם שנידו אותו בחלום ואפילו אם התירו לו את הנידוי, עליו ללכת ולהתיר את הנדר שחלם לגביו וכן חוששים לדברי החלום. בשונה מהמקרה שלנו, שהדברים הוכחו שהם אמיתיים ולא חוששים לדברי החלום? ומה ההבדל בין החלומות?
דעת הרשב"ץ שיש שתי סוגים של חלומות, הסוג הראשון שהוא אחד משישים בנבואה שאז מראים לאדם מה עליו לעשות כדי לתקן את עצמו. ויש חלומות שבאים על ידי מזיקים או דמיונות של האדם ולכן במקרה של נידוי יש ספק, אז מחמירים ופוסקים לו שעליו להתיר את הנידוי. אבל במקרה שלנו, שיש כאן כסף שמונח הכלל ההלכתי הוא ש'העמד כסף על חזקתו של המוצא' והכסף נמצא ברשותו של שלומי ולכן הכסף שייך לו. אבל ה'בן איש חי' בשו"ת 'רב פעלים' כתב לפי כלל אחר שכתבו חכמים במסכת 'ברכות' ש'אין חלום בלי דברים בטלים' ולכן כל חלום מעורבים בו שקר ואמת. ולכן במקרה של נידוי, אולי עצם ההתרה שבוצעה בחלום היא החלק השקרי בחלום. אבל במקרה שלנו, הוא חלם כמה דברים: המיקום של הכסף, הסכום המדויק וגם למי שייך הכסף וכיוון שבשניים מתוך שלושת הפרטים החלום היה נכון, אפשר לבוא ולומר שלגבי הבעלים הכלל הזה של 'אין חלום בלי דברים בטלים' הוא החלק השקרי בחלום וזהו הדברים הבטלים בחלום ולכן הכסף שייך לשלומי, אלא אם שמעון יביא הוכחה בבית הדין שאכן הכסף שייך לו.
