לא הכול מובן בחיים. לא הכול הגיוני. יש כל כך הרבה דברים שהשכל האנושי לא יכול להכיל ולתפוס.
האדם מבקש היגיון ושכל בכל דבר, הוא רוצה להבין את המציאות, הוא רוצה להרגיש שיש לו תפיסה ואחיזה במה שקורה, וכשהמציאות לא מסתדרת לפי ההיגיון והשכל שלו, הוא שואל שאלות וטוען טענות על המציאות.
הטענות הללו עלולות להביא את האדם חלילה למצב של כפירה בבורא, חוסר הסכמה פנימית עם הכרת הבורא כ"טוב ומטיב" מוחלט שאינו מוציא שום דבר רע. וזאת בגלל שכבוד מעלתו עם השכל הגדול שלו ועם ההבנה הרחבה שלו לא מצליח להבין את הבורא, ולא מצליח לראות איך זה טוב…
*
אהרן הכהן, מגדולי המנהיגים בעם ישראל, מלמד אותנו בפרשה הזו שיעור חשוב מאוד בהתמודדות.
שניים מבניו של אהרן מתו בפתאומיות דווקא בשעה שפעלו מתוך חיבור ודביקות רוחנית גדולה ונכנסו ללא רשות אל הקודש פנימה. הוא מגיב בצורה מדהימה.
הוא לא צועק ולא כועס. הוא לא מתריס ולא בא בטענות. הוא לא מגיב בשום צורה שהיינו תופסים כ"טבעית". הוא מבין שהאירוע הזה גדול מהיכולת שלו להבינו בשכלו, והוא בוחר בשתיקה גדולה. בדממה מוחלטת. "וידום אהרן".
ובכך הוא מלמד אותנו, שיש מקום גבוה יותר מהשכל האנושי שלנו. ואל המקום הזה אפשר להתחבר רק בשתיקה של התבוננות עמוקה.
