מארק הביט בעיניים בורקות בכינור שניצב על מדף העץ בחנות היוקרתית. הוא לא הצליח להסביר את המשיכה העזה שחש לכלי הנגינה.
ילדותו של מארק לא הייתה פשוטה כלל. בעודו ילד קטן התייתם מאביו והתגורר בדירה קטנה לבדו עם אימו החולה. היא נאבקה להביא מעט כסף הביתה כדי להאכיל את בנה ולדאוג שיישאר במסגרת לימודית. היא לא רצתה שיצא לעבוד לפרנסת הבית.
למרות מצבו, חלומות גדולים התרקמו במוחו של מארק הקטן. הוא חלם להיות איש מפורסם ומוערך עם הרבה כסף שבאמצעותו יוכל לעזור לאימו. חלומות אלו החזיקו אותו בזמנים הקשים ומהם שאב כוח להמשיך. מארק מעולם לא התכוון להשאיר את חלומותיו בדמיון גרידא. הוא ידע שיהיה עליו להשקיע ולהתאמץ להגשים אותם וחיפש דרך לעשות זאת.
יום אחד, בעודו צועד ברחובות ברוקלין, עבר מארק ליד חנות כלי נגינה. הוא הביט בחלון הראווה והוקסם למראה כינור עץ מבריק ויפהפה שניצב על מצע משי רך. הוא חש משיכה בלתי מוסברת כלפיו.
כשנכנס לחנות קיבל הסבר ושיעור קצר בנגינה. להפתעת ג'ון המוכר, שהיה מוזיקאי ותיק, הצליח מארק תוך זמן קצר להפיק צלילים נפלאים מהכינור. כעת לא היה מאושר ממנו.
"זה בדיוק מה שאני מחפש!" צהל מארק, אך נרתע לשמע המחיר היקר: עשרת אלפים דולר. כשהציע לו ג'ון כינורות אחרים, סירב מארק בתוקף. הוא חש חיבור מיוחד לכינור הזה.
"מדוע אתה להוט כל כך לקנות דווקא את הכינור הזה?" התעניין ג'ון החביב.
מארק סיפר לג'ון על חלומותיו ועל רצונו העז להתפרסם ולגמול לאימו שעושה רבות למענו למרות מחלתה. לבסוף אזר אומץ ושאל: "האם תואיל ללמד אותי לנגן ולתת לי את הכינור היקר כל כך? אני מבטיח לך שבבוא היום, כשאהיה כנר מפורסם, את הרווחים מההופעה הראשונה שלי אעניק לך במתנה!"
ג'ון הופתע לשמע הבקשה יוצאת הדופן, אך מראה הנער בעל החלומות הגדולים כבש את ליבו, ולבסוף הסכים.
בשנתיים שלאחר מכן בילה מארק מדי שבוע בביתו של ג'ון, שלימד אותו את רזי הנגינה. ג'ון לא התחרט לרגע על שהסכים לבקשתו של מארק, שהפתיע בכל פעם מחדש והגיע לרמה גבוהה יותר ממנו עצמו.
מארק אהב את הנגינה בכינור בכל ליבו, ומעתה היה לו חבר חדש – הכינור. הוא חש כאילו המנגינות מרפאות את פצעיו. לרקע הצלילים העדינים היה מדמיין את חלומותיו. הוא חש חיבור מיוחד לכינורו, ולא הצליח להפיק מנגינות טובות מכינורות אחרים. הנגינה בקעה ממקום עמוק בנפשו, והחיבור שלו היה דווקא לכינור העץ הראשון שבחר.
כעבור שלוש שנים התקיימה הופעתו הראשונה. כותרות העיתונים במדינה בישרו על הופעתו של הכנר הצעיר באמפיתיאטרון המרכזי בניו יורק.
ההכנות להופעה מילאו את סדר יומו של מארק. הכרטיסים למופע אזלו במהירות. בהגיע היום הגדול עשה מארק את דרכו לאמפיתיאטרון הענק כשהוא אפוף התרגשות. הוא לא הבחין ברכב מסחרי גדול שהגיע מהצד השני במהירות ופגע בו בעוצמה. הכינור היקר שהיה בקופסה שבידו נשבר לחתיכות גדולות. מארק התרומם בקושי והחל לגעות בבכי מר.
מארק נשבר לחלוטין. חלומו הגדול ביותר עמד להתגשם, והוא עמד לקיים את ההסכם שלו עם ג'ון. כעת, ללא הכינור, לא יוכל לנגן וההופעה תנחל כישלון חרוץ. הדבר ודאי יתפרסם ויגרום מיידית לסיום הקריירה שלו עוד בטרם התחילה. הוא חש שחרב עליו עולמו.
כשהודיע על שבירת הכינור לג'ון, הלה לא הותיר לו מקום לספק: "אתה מוכרח למצוא פתרון! ההופעה לא מתבטלת בשום אופן!"
ואכן, כעבור כשעתיים עלה מארק כמתוכנן על הבמה לקול תשואות מאות המשתתפים. להפתעת ג'ון, הוא החל לדבר. הוא סיפר על עצמו ועל ילדותו הקשה, על חלומותיו הגדולים ועל המפגש הראשון עם הכינור והחיבור המיוחד שלו דווקא לכינור הזה. לבסוף סיפר על התאונה ועל שבירת הכינור.
לפתע הוציא מארק את הכינור כשהוא מודבק בחלקו וברובו עדיין שבור ואמר: "הנגינה שתשמעו כעת מהכינור תהיה צורמת משום שהוא שבור. אך דעו לכם, אני עומד להתגבר ולהתחיל מחדש. אתאמץ למרות הכול לנגן בכינור אחר. הנגינה שתשמעו כעת לא תהיה יפה בגלל צליליה, אלא משום שתזכרו את הסיפור שהיא מביאה – סיפור של תקווה והגשמה ושל התחלה מחדש למרות הכול!"
מארק החל לנגן על מיתריו העקומים של הכינור שכה אהב, ולאחר מכן נטל כינור אחר והחל את ההופעה.
לא ניתן היה לתאר את מה שהתחולל באולם לאחר מכן. מאות הצופים המרוגשים הריעו למארק במשך דקות ארוכות, ומארק קד בפניהם בהתרגשות.
בשבוע שלאחר מכן הפך הסיפור לשיחת היום בכל רחבי המדינה. הוא ריגש אלפים ונגע בליבותיהם של כל שומעיו, ומארק הפך בן רגע לאחד הכנרים המבוקשים ביותר במדינה.
בכל קושי או נפילה, גם כשהכול נראה לנו שחור וקודר, עלינו לזכור שזהו חלק הכרחי בדרך שלנו להצלחה. הדבר החשוב ביותר שעלינו לזכור הוא לדעת להתנהג בחכמה ולהפוך את הקושי להזדמנות, ומשם להמשיך ולצעוד בכל הכוח עד ההצלחה המובטחת.
