עמי הביט על ציוד המטיילים שניצב בחנות הקטנה. הוא חיפש צידניות מהסוג שרצה ועבר על הרשימה כדי לוודא שלא שכח דבר. בעוד יומיים הוא יוצא עם קבוצת חברים מהמכינה הקדם צבאית לטיול גיבוש במזרח, שבסיומו ייבחרו המצטיינים שיוסמכו למדריכים במכינה.
הוא הכין רשימה ארוכה ומדוקדקת של הציוד הנדרש. בעוד שאר החברים הלכו לרכוש את הציוד מהחנויות הגדולות, עמי נסע לחנותו הקטנה של מר לווינגר. מעבר לציוד האיכותי שהיה ניתן להשיג בחנות, מר לווינגר היה אוצר ידע מפורט על טיולים במקומות רבים ברחבי העולם.
מר לווינגר קיבל אותו בסבר פנים יפות. עמי עבר איתו על הרשימה ותיאר את המקומות השונים שבהם הם עתידים לעבור במהלך הטיול. מר לווינגר בירך אותו בברכת 'נסיעה טובה' והוסיף אזהרה: "סע לשלום, אך זכור תמיד – לעולם אל תישן או תרכוש אוכל בכפרים הקטנים, אלא רק בערים הגדולות!". עמי הנהן וקלט את האזהרה היטב.
כעבור מספר ימים נחתו עמי ושאר חברי הקבוצה בנפאל והחלו בטיול. המסע היה מרתק. חברי הקבוצה נדהמו מהנופים היפהפיים ומגובה פסגות ההרים עליהן טיפסו. המסע היה גדוש בעזרה הדדית שעליה חונכו במכינה.
בדרך כלל צ'אנג – המדריך המקומי ששכרו – התווה את הדרך. אולם בשלב מסוים בטיול הוא נעלם בפתאומיות, לאחר וויכוחים חוזרים ונשנים עם חלק מחברי הקבוצה. בהתייעצות משותפת החליטו חברי הקבוצה שאין צורך לשכור מורה דרך חדש, שכן יש ברשותם מפות מפורטות.
אולם כעבור שלושה ימים, שבו חצו מדבר גדול שחצייתו הייתה אמורה לארוך יומיים בלבד לפי המפות, הבינו החברים שאיבדו את דרכם. קליטה סלולארית לא הייתה במקום, והם הבינו שעליהם לחשב את המסלול מחדש.
חברי הקבוצה לא היו מסוג האנשים שנלחצים או נשברים במהירות. הם עודדו זה את זה כל העת. כעבור מספר ניסיונות נוספים להיחלץ מהמדבר הגדול, האוכל והשתיה בתרמיליהם החלו לאזול. באותו ערב הבחין אחד מחברי הקבוצה באורות מנצנצים מרחוק.
תקווה התעוררה בליבם של החברים. כעבור כמה שעות הליכה הגיעו לשמחתם אל כפר קטן בלב המדבר. אולם כשעמדו בשערי הכפר, נזכר לפתע עמי באזהרתו של מר לווינגר: "אל תקנה אוכל או תישן בכפרים הנידחים".
ככל חברי הקבוצה, גם האוכל והשתיה בתרמילו של עמי כמעט ואזלו. אולם הוא הצהיר בפניהם שאינו מתכוון להיכנס לכפר והזמין את חבריו להצטרף אליו ולנסות להגיע לעיר.
"אתה צוחק?" זה היה עידן. "האם אתה מתכנן להסתכן ולהישאר כאן, עם מעט האוכל שנשאר לך?".
"אתה מטורף לחלוטין, עמי", הפעם זה היה נבו, חברו הטוב ביותר.
כאן החלה מסכת שכנועים מצד כל החברים. עמי כמעט השתכנע, אולם לבסוף אזר אומץ והצהיר שאינו מתכוון לשוב בו מהחלטתו. החברים קבעו להיפגש למחרת בבוקר בשער הכפר. בצעדים כבדים הוא עזב את חברי הקבוצה אל מחוץ לכפר, שם חילק את האוכל שנשאר לו למנות קטנות והתכונן לשנת הלילה.
עמי נכנס לתוך שק השינה ושקע במחשבות. מאז ומעולם לא היה בעל אופי חזק במיוחד, וכעת הופתע מעצמו שבחר לנהוג הפוך מכל חברי הקבוצה. אולם כשהעביר בראשו את המאורעות, הוא ידע שעשה את המעשה הנכון.
עמי המשיך כך במחשבותיו לעומק הלילה, אך לפתע נקטע קו מחשבתו מצרחה עמומה שהגיעה מכיוון הכפר. הוא קפא על מקומו וזיהה בוודאות את קולו של עידן חברו. במהירות ארז את חפציו והתקדם לכיוון הצרחות שהחלו להישמע גם בקולותיהם של שאר החברים.
הוא הגיע לצריף עץ גדול ונעול. מבעד לחלון הבחין עמי לחרדתו בחבריו שכובים על האדמה, אוחזים בבטנם וזועקים לעזרה. הוא הבין שחבריו הורעלו בידי בעלי מקום הלינה וידע שהוא היחיד שיוכל לעזור להם.
בעוד הוא חושב כיצד לעשות זאת, נשמע קול טרטור מאחוריו. רכב שטח גדול הגיח אל הכפר. ממנו ירדו שני אנשים מוכרים, ועמי נתקף בהלם: מהרכב ירדו צ'אנג, מורה הדרך, ומאיר – מנהל המכינה הקדם צבאית.
"אין זמן, צריך להעלות את כולם על הרכב ולנסוע מחוץ למדבר לעבר העיר הקרובה, לטיפול רפואי!" קרא מאיר. כעבור כשעה, כבר היו כל חברי הקבוצה מטופלים במרכז הרפואי בעיר הקרובה, עד שהרגישו טוב יותר והשתחררו במצב תקין.
רק כששבו כולם לארץ, בכינוס לכל תלמידי המכינה, הסכים המנהל לספר על ההתרחשויות: "אני כמנהל המכינה, הייתי בסביבה ודאגתי מרחוק לכל הסידורים הטכניים. וכשהתקשרתי לצ'אנג ושמעתי ממנו שהוא עזב אתכם בגלל וויכוחים מיותרים, כעסתי מאד. הכפלתי לו את השכר ודרשתי ממנו להצטרף אליי כדי להגיע אליכם במהירות האפשרית. ולשמחתי הרבה הצלחנו להגיע אליכם בזמן ולפנות אתכם לטיפול רפואי. אבל תדעו לכם, שיש מישהו אחד שהדהים אותי בהתנהגות שלו, כשראיתי אותו עומד על דעותיו ושוחה נגד הזרם, ידעתי שהוא המתאים לתפקיד המדריך. ובכן, עמי, זכית בתפקיד המדריך לכיתה החדשה!"
בפרשת השבוע אנו לומדים על חטא המרגלים. אנו פוגשים את יהושע בן נון וכלב בן יפונה שלא התרשמו מהדעה השלילית והגורפת של יתר החברים לקבוצה, והם נצמדים אל השליחות שלהם, גם כשזה דורש מהם לשחות נגד הזרם, והם היחידים מתוך הקבוצה כולה שזוכים בסופו של דבר להיכנס לארץ המובטחת. ובכך הם מלמדים אותנו שיעור חשוב, ש"כולם" זה אף פעם לא הוכחה שזו האמת, וזה הדבר הנכון. בדרך כלל זה ממש הפוך.
