הרצון לכתוב על הרצון הוא כה גדול, עד שאלף עלונים לא יספיקו באמת להכיל את מה שאפשר לכתוב על הרצון שהוא הכוח המניע שלנו בחיים. ובכל זאת רצינו לכתוב כמה נקודות שיעוררו סקרנות והעצמה.
*
הרצון הוא בעצם הכוח המניע של החיים. כך נאמר בבריאת האדם: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה". נפש זה רצון, כמו שנאמר "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם", ומכאן שהרצון הוא הבסיס לחיים.
*
גם לבעלי החיים יש "נפש", כלומר "רצון". לבעלי החיים יש רצונות קטנים, ולאדם יש רצונות גדולים. מאוד מאוד גדולים. אז מה ההבדל?
אומר לנו רש"י: "שנתווספה בו דעה ודיבור". לאדם יש דעת, והרצון שלו יכול להיות מחובר אל הרצון האמיתי הטוב והמיטיב (עוד מעט נסביר).
*
הקדמונים כבר הסבירו שהסבל שלנו, בני האדם, ופיזור הדעת שלנו, נובעים מריבוי רצונות. אנחנו רוצים הרבה מאוד דברים, והרצונות לעיתים סותרים זה את זה (למשל, אנחנו גם רוצים מנוחה, וגם רוצים עונג. אבל בשביל להשיג עונג צריך לעבוד…).
בשביל להגיע לשקט נפשי (יישוב הדעת) אנחנו נדרשים למקד את כל הרצונות שלנו לרצון מרכזי אחד, מה שיאפשר לנו להניח לשאר הרצונות ולשים אותם במקום המתאים.
*
מהו הרצון שאנחנו צריכים להתמקד בו?
חכמינו אמרו במסכת אבות: "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך". כלומר, הרצון שלנו צריך להיות זהה לרצון של הבורא.
*
איך נדע מהו הרצון של הבורא?
אולי נתחיל ממה הבורא לא רוצה. הוא בוודאי לא רוצה לקבל כלום לעצמו. הוא הרי לא צריך כלום. הכול כבר שלו בכל מקרה. הוא הרי ברא ויצר את הכול.
אז מה הוא כן רוצה?! התשובה היא פשוטה כנראה, רק לתת ולהשפיע, ולוודא שיהיה לנו טוב.
*
ומכאן למסקנה הפשוטה מאוד (שצריך לכתוב עליה אלף עלונים לפחות): הרצון האחד והיחיד שלנו צריך להיות הרצון להשפיע ולעשות טוב. וזה מה שייתן לנו אושר שמחה ומנוחת הנפש.
*
איך עושים את זה? הרי הגוף שלנו רוצה לקבל עונג, כבוד, רכוש, וכולי וכולי… הוא לא כל כך רוצה לתת לאחרים. הוא לא רוצה לצאת פרייאר. אז מה עושים?!
לפני שעושים, צריך לזכור שה"רצון" הוא הכלי הכי בסיסי שיש לנו. בלי רצון שום דבר לא יכול לעבוד. וביחד עם הרצון, גם השמיים הם לא גבול.
מה שנדרש מאיתנו לפני הכול זה פשוט לעורר בתוכנו רצון ותשוקה לרצות את הדבר הנכון. זה הבסיס שממנו אנחנו צריכים להתחיל, עוד לפני שאנחנו בכלל עושים פעולה הכי קטנה.
גרעין הרצון הזה שנטפח בהתמדה יוביל אותנו הלאה לשלב הבא.
רבי שמחה בונים מפשיסחא היה אומר, שאפילו עשרים פעם לרצות לרצות לרצות… זה גם משהו.
