ללמוד את הלקח

בשעת ערב מאוחרת הגיע נורמן דרים, מנכ"ל חברת התעופה 'סוויס דרים', לעיר דבלין. העיר, השוקקת חיים בדרך כלל, הייתה ריקה מאנשים בשעה הזאת. הוא הגיע עייף ומותש ורק חיפש מקום שיוכל לשבת בו ולשתות בירה בנחת.

"איפה אוכל לשבת לשתות ברוגע?" שאל תושב מבוגר שהיה רכוב על אופניו. "במבשלת הבירה 'סטורמיינד' תוכל לשבת בנחת ולשתות", ענה הלה. נורמן הנהן בראשו בתודה ונכנס פנימה. הוא התיישב מול הבר וביקש: "כוס בירה גדולה בבקשה!" הברמן הנהן בראשו ואמר: "זה יעלה לך יורו אחד, אדוני!"

"מחיר ממש זול עבור בירה!" אמר נורמן בתדהמה, הוציא מכיסו יורו אחד והניח על הדלפק. "אנחנו שואפים לנצח את המתחרים שלנו, ולכן המחירים שלנו כל כך זולים. אנחנו המבשלה הזולה ביותר באירלנד!" ענה הברמן.

"תוכל להביא לי את הכוס בבקשה?" ביקש נורמן לאחר ששם לב שכוס הבירה שהזמין לא מגיעה. "כן אדוני, אבל אני עכשיו שם לב שלא הבאת איתך כוס, זה יעלה עוד שלושה יורו!"

נורמן הרים גבה, אבל לא אמר מאומה. הוא הוציא מכיסו עוד שלושה יורו והניח על הדלפק. הברמן מזג לו את הכוס והוא חיפש בעיניו מקום לשבת. "אני מצטער אדוני, לא תוכל לשבת אלא אם כן הזמנת מקום מראש. אם תרצה לשבת תצטרך להוסיף לי עוד שני יורו!"

נורמן נאנח. הוציא מכיסו שני יורו נוספים והשליך אותם בכעס לעבר הדלפק. הוא הלך בזעם לכיוון השולחנות, אבל לא נותר כיסא פנוי. מתנשף וזועם הוא חזר לאזור הבר כשכוס הבירה בידו והניח אותה על הדלפק. "או.. אני רואה שבחרת באזור הבר, אדוני!" אמר המלצר במנגינה מעצבנת, "זה יעלה לך עוד שלושה יורו!"
"תגידו, נפלתם על הראש?" צעק נורמן בכעס. "תיכף תרצה עוד חמישה יורו על האוויר שאני נושם כאן…"

"אנחנו הכי זולים באירלנד, אנחנו לא גובים כסף על האוויר. אבל אם תרצה להדליק את המזגן במיוחד בשבילך, זה יעלה לך עוד חמישה עשר יורו!" אמר בחיוך שהצליח להוציא את נורמן מהכלים. "אתם הכי זולים, אבל הכי שקרנים!" צעק נורמן בכעס. "אני רוצה לדבר עם המנהל של המקום, אבל מיד!"

"המנהל יושב שם, בקומה למעלה!" אמר הברמן בחיוך מרגיז. "אבל אם אתה רוצה לעבור לקומה העליונה, זה כבר מקום מיוחד ללקוחות קבועים שלנו, ולכן תצטרך לשלם עשרים יורו!"

"אין בעיה, תתקשר אליו ותגיד לו שירד לכאן מיד!" אמר נורמן, כשהוא משתדל לא לאבד עשתונות. "תוכל להתקשר אליו בעצמך, אבל החיוג הוא בעלות חד פעמית של שמונה יורו!" המשיך הברמן עם הטקסט המרגיז.

נורמן התרומם ממקומו בכעס, הוציא שטר של חמישים יורו וסינן בשקט מבין השפתיים: "קח את הכסף הזה, ואני ברגע זה עולה למנהל שלך, כדי להראות לכם את הכיוון! לא יכול להיות שלקוח שבסך הכול רוצה לשתות בירה בשקט ישלם כאן סכום לא הגיוני!" הברמן שתק, ונורמן עלה בצעדים נמרצים למשרדו של המנהל. הוא פתח את הדלת בכעס, אפילו לא טרח לדפוק, וגילה שהמשרד ריק מאדם. הוא ירד בחזרה למטה בכעס וצעק: "איפה המנהל?"

"כן אדוני, שכחתי לומר לך: המנהל נמצא כאן רק בימי שני ושישי בין השעות תשע וחצי לעשר בבוקר. אם זה ממש דחוף לך, תוכל לחזור לכאן בשעות שהוא נמצא!" ענה לו הברמן.

"לא אחזור לכאן לעולם!" צעק נורמן בכעס והצליח למשוך מבטים של כמה אירים מבוגרים שהיו שקועים בכוסות הבירה שלהם. "תעשה כרצונך אדוני, אבל תמיד תזכור – אנחנו המבשלה היחידה באירלנד שמוכרת בירה ביורו אחד!"
"אנחנו עוד נראה אם תישארו המבשלה הכי זולה באירלנד!" צעק נורמן לעבר הברמן שהגיב לו בחיוך לועג. אבל זאת הייתה הטעות הקריטית עבורו ועבור מנהלי מבשלת הבירה 'סטורמיינד' – הם לא העריכו נכונה את הנחישות של נורמן דרים ולא הבינו מי מתייצב מולם.

למחרת בבוקר התייצבה משאית גדולה בצד הכביש בדיוק מול מבשלת הבירה. על המשאית נתלה שלט ענק שהזמין את כל העוברים ושבים שנכנסים למבשלת הבירה לרכוש את כל הציוד הנדרש במחירי עלות. כוס בירה גדולה ואיכותית עלתה 20 סנט. כסאות ניתנו בהשאלה וללא תשלום לכל מי שרצה לשבת במבשלת הבירה, ואפילו הונחו כסאות ושולחנות לישיבה חינמית בחוץ. אנשים הוזמנו לקנות כוס במחיר עלות ואז למלא אותה במבשלת הבירה במחיר של יורו אחד. יתירה מכך, במקום הוצב טלפון גדול עם שיחות חינם לכל דורש.

שלושה שבועות עברו עד שמנהלי המבשלה התעשתו ובאו לבקש את סליחתו של נורמן. הם הבינו היטב כי במצב הקיים יגיעו תוך זמן קצר לפשיטת רגל והעדיפו לבקש סליחה ולשנות את התנהגותם. הם הבטיחו לנורמן שמאותו יום המחירים יהיו שווים והוגנים. נורמן קיבל את סליחתם וכבר למחרת המשאית הגדולה עזבה את המקום…

*

קומבינות, טריקים ושטיקים שאנחנו עושים כדי להרוויח עוד כמה גרושים בדרך לא ישרה, לא באמת עושים לנו טוב, ובסוף אנחנו משלמים על זה מחיר כבד.

בדור שבו כל כך הרבה אנשים איבדו אמון בבני אדם, והנחת היסוד הופכת להיות שתמיד מישהו מנסה לרמות אותך או למכור לך משהו שאתה לא באמת צריך, התיקון שנדרש מאיתנו הוא קודם כל להקפיד על עצמנו, שנהיה ישרים באופן קיצוני, והשינוי הקטן שכל אחד מאיתנו יעשה, ישפיע ויביא לשינוי גדול.