חיל הנחתים האמריקני ידוע ומפורסם כאחד הצבאות החזקים בעולם, ששמו הולך לפניו. החיילים שמשרתים בו עוברים את ההכשרות הטובות ביותר ואת האימונים הכי קשים. המפקד הראשי של אחת היחידות המובחרות, החליט שהוא רוצה להעלות את רמת הלחימה של חייליו ולשם כך ינצל את תכונת האופי הבולטת בהם – התחרותיות. הוא כינס את כל 100 החיילים הטובים ביותר ביחידה שלו, אלו שמיומנויות הלחימה שלהם מצוינות והודיע להם על התחרות המתוכננת: "אתם מתחלקים לשני צוותים, צוות א' וצוות ב' – שיתחרו אחד מול השני. ייבנה מסלול תחרות ארוך ומאתגר, שנועד לבחון מי מהצוותים הוא המוכשר ביותר…"
שני הצוותים נכנסו למצב תחרות ובכל אימון ניסו לשפר תוצאות. הם תרגלו מסלולים וטכניקות עד שידעו לעשותם מתוך הרגל ומבלי לחשוב לרגע. בבסיס שבו הם התאמנו, הדיבורים על התחרות נמשכו מבוקר עד ערב ואפשר היה להרגיש כבר את הציפייה שבאוויר.
יום לפני התחרות הגדולה, כינסו ראשי הצוותים את החיילים שלהם לשיחת הכנה. מפקד צוות א' סיפר לחייליו על המסלול הצפוי להם. "נתנו לנו המפקדים שלכם, לראות איזה מסלול אתם צפויים לעבור וזה בהחלט מסלול קשה", פתח בהסברים: "התאמנתם על כל יכולת בנפרד, אך בתחרות תצטרכו לשלב בין כולן ובדיוק מירבי, אפשר לומר שהמסלול יותר קשה ממה שאי פעם ראיתם. יכול להיות שחלקים ממנו יגבו פצועים, ושתישברו מנטלית, ואני מקווה שתצליחו להגיע לקו הסיום". חיילי צוות א' החלו לדאוג. הם אמנם היו מיומנים מאוד, אך האם יתכן שהמסלול שמתאר מפקדם הוא באמת לא בר ביצוע?
באותו זמן, מפקד צוות ב' ערך גם הוא שיחת הכנה לחייליו. הוא סיפר להם שהמסלול אמנם לא יהיה קל, אבל הם מגיעים אליו כשהם מוכנים ברמה מיטבית: "אתם מתאמנים כאן כבר שנים, עם יכולת מנטלית ומוטיבציה ברמה הגבוהה ביותר. אני יודע שיש בכם את הכוחות לצלוח את המסלול הזה, קשה ככל שיהיה…" החיילים הסתכלו עליו בהערצה. "אני בטוח שתדעו לתמוך אחד בשני ברגעי האמת, ושתגיעו ממוקדי מטרה – לנצח!" כל צוות ב' מחא כפיים יחד וההתרגשות הורגשה באוויר.
הבוקר עלה והתחרות החלה. שני הצוותים עמדו בנקודת ההזנקה ויצאו לדרך, נחושים ומפוקסים. הם טיפסו על הרים, קפצו מעל מוקשים, והיו צריכים להיות בערנות שיא. נקודת הקושי הראשונה הגיעה בדרך לראש ההר. הם היו צריכים לסחוב משקלים כבדים כשהם צועדים בשיפוע על חול בוצי וטובעני. חיילי צוות א' הרבו להחליק, חלקם גם נפצעו ולא יכלו להמשיך. צוות ב' תמכו אחד בשני, ולא המשיכו עד שאחרון החיילים סיים לטפס. עם כל מכשול שהתמודדו – צוות א' הרגיש שיפסיד וחש את הקושי עוד לפני שהתחיל, ואילו הצוות השני הגיע "מורעל" על מנת להצליח. ככל שחלפו השעות הפער בין שני הצוותים הלך והתרחב עד לקו הסיום, אליו הגיעו צוות ב' במלואם, מותשים אך מלאי אדרנלין של ניצחון. הם שאגו בשמחה וקפצו מאושר. לעומתם, צוות א' אפילו לא סיים את המסלול.
לאחר שנתן להם לנוח מעט, כינס מפקד החטיבה את שני הצוותים ומפקדיהם, לדברי סיכום: "אין זה סוד שחיילי שני הצוותים עברו לאורך השנים אימונים זהים לחלוטין", פתח את דבריו. "אך עדיין ניצחון צוות ב' הושג בפער משמעותי, ואתם בטח רוצים לדעת איך זה קרה. ובכן, תרשו לי להפתיע אתכם…" סקרנות אפפה את החיילים והם חיכו להסברים.
"לפני כשנה בדיוק, כולכם עשיתם מסלול בחשכה במשך לילה שלם, כדי לבדוק אם אתם טובים מספיק כדי להמשיך לשנה השלישית במסלול הצבאי". כל החיילים הנהנו בראשם לחיוב, כולם זכרו את מבחן החושך ההוא, שהרי כולם עברו אותו בהצלחה, אחרת הם לא היו כאן ביחידה הזאת. "ולמה אני מזכיר לכם את המבחן הזה? כי את המסלול ההוא בדיוק עשיתם גם היום, רק בתנאי אור ולא בחושך, שאף הפכו אותו לקל יותר לביצוע". הלם השתרר בחלל החדר. לוחמי צוות א' נדהמו. איך קרה שלפני שנה הם צלחו מסלול שהיום בקושי עברו? "ובכן, ביצעתי כאן ניסוי", הסביר המפקד: "אתמול ביקשתי מהמפקדים שלכם שיערכו לכם שיחות הכנה שונות לחלוטין. צוות א' קיבל שיחה קשה, שהורידה לו את המוטיבציה וגרמה לו להגיע למסלול כאנדרדוג, שבא להפסיד. לעומת זאת, צוות ב' קיבל זריקת אנרגיה וחיזוק באמונה העצמית שלהם, מה שלבסוף הביא אותם לניצחון מוחץ". שני הצוותים הסתכלו על המפקדים שלהם בתמיהה, אם כן מה הייתה מטרת הניסוי? אבל מפקד החטיבה לא הלאה אותם בדברים והמשיך בדבריו: "חיילי צוות א', שלא תישבר רוחכם. אני יודע שאתם מסוגלים ליותר ממה שהראיתם היום. בחרנו אתכם בכוונה מתוך כלל היחידות כקבוצה שממנה תמשיכו לקורס קצינים ותהפכו למפקדי מחלקות בעצמכם. מטרת הניסוי שלי הייתה כדי להמחיש לכם משהו חשוב במיוחד: כמפקדים, יש לכם ולמילים שלכם כוח עצום להשפיע, להרים ביטחון ומורל. מנגד, אתם יכולים להשפיע גם באופן הפוך לגמרי. התחרות הזו נוצרה מסיבה ברורה – להבהיר לכם כמה חשוב שבתור מפקדים, תשתמשו בכוח ההשפעה הזה בתבונה…"
בפרשת השבוע המרגלים יצאו לתור את הארץ, כדי שיכינו את העם לקראת הכניסה הצפויה אליה. מלבד כלב בן יפונה ויהושע בן נון, כל ראשי השבטים הוציאו את דיבתה וגרמו לעם לחששות כבדים, לפחד ולרצון לשוב למצרים. מנהיג צריך להיות מודע לכוח ההשפעה שיש לו, לטוב ולרע, ולהשתמש בו בתבונה.
