השף פרנסואה היה לחוץ ממש, הוא הרגיש כיצד מפלס החרדה שלו עולה בהדרגה עד שראשו עומד להתפוצץ. הסיבה ללחץ הרב שתקף אותו, הייתה כמובן תחרות האוכל המדוברת ביותר בעולם. לפני כחודש הכריז המיליארדר גרסון בובואר – בשידור חי בכל ערוצי החדשות: "אני פותח תחרות אוכל שלא נראתה כמותה בעולם! אני מזמין את כל השפים והטבחים מכל קצוות תבל להתחרות בה. המנצח בתחרות יזכה בפרס של עשרה מיליון דולר!" השדרנים פערו את פיהם בתדהמה. "כן, כן, שמעתם נכון, עשרה מיליון דולר!" צחק גרסון: "התחרות תתקיים בפריז בירת הקולינריה העולמית, בעוד חודש מהיום, בהצלחה לכולכם!"
ההכרזה הדרמטית עשתה לה כנפיים והפכה לשיחת היום. כל שף שחשב שיש לו איזשהו סיכוי לזכות בתחרות, החל להתאמן על כישורי הבישול שלו, על מנת לנסות לקלוע לטעמו של גרסון שהיה גם השופט היחיד בתחרות. סמוך לתחרות החלו הבשלנים לנחות בפריז, סוחבים עמם ציוד ופרודוקטים בהם ישתמשו, בתקווה ליצור את המנה המושלמת. גם פרנסואה התאמן בקדחתנות, ואף העניק לעצמו בדרך כמה כוויות וחתכים חדשים.
לאחר חודש של מתח ולחץ בלתי פוסק, התאספו באולם הכינוסים הענק כ-500 טבחים ושפים מעשרות מדינות, בליל של שפות ומבטאים רחש בחלל. הס הושלך כאשר לבמה המרכזית צעד המיליארדר גרסון, על כל משמניו העצומים. "ערב טוב לכולכם!" התיז אל המיקרופון: "אתם העילית של העילית בתחום האוכל, נבחרתם בקפידה מתוך עשרות אלפי בקשות שהגיעו אליי. וכעת אתם מתייצבים בפני המבחן הראשון של התחרות, מחצית מכם לא ימשיכו איתי אל השלב הבא. במבחן הראשון שיהיה היום כל אחד ממכם יכין לי מנה מהירה, ואני אעבור ואקח ביס אחד קטן. במידה והוא יערב לחיכי, יוצר המנה יזכה להישאר, ואם הוא לא יהיה לטעמי – אז שתהיה לו טיסה נעימה הביתה…" סיים גרסון וצחק בזחיחות.
פרנסואה רץ יחד עם כולם אל עמדות ההכנה, הוא החל לקצוץ, לערבב ולתבל. לאחר כרבע שעה נשמע הזמזם. "תם זמן ההכנה!" הכריז גרסון, רק כמה בודדים שלא הספיקו לסיים בזמן יצאו מן האולם מדוכאים. השפים הועמדו בשורות וגרסון עבר ביניהם. בדיוק כפי שהבטיח, הוא לקח ביס אחד, המתין שניה לחוש בטעמו וסימן עם היד או: "כן, אתה נשאר", או: "ביי ביי". פרנסואה המתין במתח וכשגרסון טעם מן המנה שלו, הוא עצם את עיניו ועצר את נשימתו. גרסון, למרבה מזלו, דווקא אהב ופרנסואה שחרר באיטיות את האוויר הכלוא בבטנו.
למחרת הוא התייצב יחד עם 250 השפים הנותרים והמתין למשימה הבאה. גרסון נכנס עם חליפתו המתפוצצת, הרים סטייק אנטריקוט מן השולחן ונפנף בו לפניהם: "הכי פשוט שיש", הוא אמר בתאוותנות: "רק אל תהרסו את הסטייק, כי חצי מכם הולכים הביתה היום". פרנסואה הביט בייאוש בשפים הדרום אמריקאים שבשבילם זה כמו להכין טוסט, הם השחיזו את סכיניהם במבט של ניצחון. אבל למרבה הפתעתו גם את המבחן הזה הוא עבר בהצלחה. וגם את המבחן שאחריו וגם את ההוא שאחריו. פרנסואה צלח את כל האתגרים שניצבו בפניו, ובדרך עקף שפים מפורסמים וידועי שם שהיו הרבה מעבר לליגה שלו.
בסוף שבוע התחרות נותרו בסך הכול שלושה שפים: פרנסואה, ג'וזף רודושון שהחזיק בשיא עולמי של כוכבי מישלן, וג'ורדון ראמיז שבבעלותו היו לא פחות מ-300 מסעדות מצליחות ברחבי העולם. פרנסואה הסתכל שוב ושוב כלא מאמין על הענקים הללו שמבחינתו היו מודל לחיקוי, ולא האמין שדווקא הוא מכולם, נשאר עד הסוף כדי להתחרות מולם. ויותר מכך הוא לא האמין שיש לו אפילו סיכוי קלוש לזכות כשהם מתמודדים נגדו. גרסון נכנס פנימה מתנשף והתיישב על הכיסא, שחרק במחאה. "אוקיי, היה כיף והיום אנחנו מסיימים, האתגר של היום לא מוגדר מאוד. פשוט תכינו לי אוכל טעים", אמר גרסון והחל מנמנם בכיסאו.
פרנסואה ניסה לקצוץ בצל, בעוד ידיו רעדו ללא שליטה. שני השפים האחרים שמרו על קור רוח, והנדסו את מנתם במיומנות קלילה. חלפה שעה והזמזם השמיע את טרטורו המבהיל והעיר את גרסון מחלומו. השפים נעמדו מאחורי מנותיהם, והמתח הכביד על האוויר. גרסון פסע באיטיות, טעם מן המנה הראשונה וסיים את הצלחת בפנים חתומות. הוא שיהק והמשיך אל המנה הבאה, גם אותה הוא סיים ללא הבעת רגשות. אבל כאשר לקח ביס אחד מהמנה של פרנסואה, אורו פניו בחיוך גדול. "גבירותיי ורבותיי, יש לנו כאן מנצח!" שאג גרסון וחיבק את פרנסואה.
שני השפים המכובדים עמדו המומים, הם טעמו מהתבשיל ושאלו: "איך עשית את זה?" את התשובה הם קיבלו מילד רזה שיצא מבין הצללים. "אני עשיתי את זה!" אמר הילד. למראה הבעת הבלבול שעלתה על פני הנוכחים, הוא התחיל להסביר: "שמי רני", סיפר הנער הצעיר: "יש לי מה שנקרא חוש טעם אבסולוטי, אבל מעולם לא הייתה לי הזדמנות להפגין את כישוריי. רק בגלל העובדה שאני בא ממשפחה עניה, אף אחד מעולם לא לקח אותי ברצינות ולא נתן לי צ'אנס. נרשמתי לתחרות בתור נער מגבות, רק כדי להיות קרוב לשפים הגדולים. אבל הם לא התייחסו יפה וזרקו עלי מגבות מלוכלכות בזלזול. רק פרנסואה היה היחיד שהתייחס אלי בכבוד ואפילו נתן לי להתקרב ולצפות בעבודתו, אז שיפרתי את המנות שלו. הוספתי, הנמכתי וערבבתי. ואת התוצאה כולכם רואים. פרנסואה הצליח לזכות בתחרות…"
לעיתים בחוסר תשומת לב אנו עלולים לזלזל באדם, רק על סמך מוצאו, המראה שלו או מצבו הכלכלי. אבל חז"ל מלמדים אותנו שצריך לכבד כל אחד, כי לכל אחד יש את היכולת להפיץ אור גדול, צריך רק להאמין בו – לתת לו את ההזדמנות להוכיח את עצמו וייתכן מאוד שנהיה מופתעים ממנו לטובה.