בזכות הפנצ'ר

מבט אל החיים

יורם היה בטוח שהוא הגיע לפסגה מבחינתו. הוא הצליח לקבל את משרת החלומות שציפה לה, חינוך כיתה ז' – ומעבר לכך מנהל בית הספר בא לקראתו והתחשב בכל האילוצים שהיו לו עבור קביעת מערכת השעות החודשית. עד כמה יורם הרגיש שהכול מסתדר לו? עד כדי שאפילו התא שקיבל בחדר מורים היה התא הטוב ביותר שיורם יכול היה לבקש.

שנת הלימודים החלה ויורם עשה חיל בתור מחנך הכיתה: התלמידים אהבו אותו ואנשי הצוות החינוכי העריכו אותו מאוד, הוא הרגיש שנעים וטוב לו עם כולם. ליתר דיוק: כמעט עם כולם, חוץ מאחד – אמציה, מורה בגילו של יורם שהגיע שנה לפניו לבית הספר ולא אהב בלשון המעטה את העובדה שיורם הולך לתפוס לו את המקום כמחנך המוביל של בית הספר.

אמציה שהיה מחנך כיתה ח' השתדל לשים ליורם מקלות בגלגלים וללכלך עליו בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו. בהתחלה כשאמרו ליורם שאמציה חורש רעתו הוא סירב להאמין ולקבל את הדברים, רק כשראה בעצמו איך שאמציה מנסה להכשיל אותו בישיבה משותפת שהייתה להם מול המנהל, הוא הבין שהוא חייב להיזהר מפניו ומאותו יום והלאה הפסיק יורם לומר שלום לאמציה. היה ברור לכל המורים שאמציה ויורם שונאים אחד את השני ולא מדברים האחד עם רעהו שום דבר, למעט הדיבורים ההכרחיים שקשורים אך ורק לבית הספר.

אחרי שדבר המריבה התפרסם, ניסו כמה מהמורים לבדוק האם ניתן לעשות כאן פשרה או לפחות להביא את אמציה ויורם לידי פיוס, אולם כעבור זמן קצר הבינו כולם שאין מה לעשות בעניין והמורים הללו לא מוכנים להתפייס או לשמוע בכלל על כל דבר שקשור להשלמה ביניהם.

הזמן עבר, השנים חלפו להן. עשר שנים מרגע התחלת המריבה ואמציה ויורם עדיין לא מדברים ביניהם. הריב שלהם נהפך לדבר ידוע וקבוע כמעט כמו אור השמש ביום וקיומו של הירח בלילה.

יום אחד ביקש מנהל בית הספר מכל המורים לכתוב מכתב אחד למורה שיוגרל לו בהגרלה, שבו הוא יתאר את התכונות הטובות שבו, ולהוסיף לו איזה שי קטן כתשומת לב. מובן שמיד באותו רגע יורם ואמציה ניגשו למנהל וביקשו לוודא שלא הולכת להיות כאן שום טעות ואף אחד מביניהם חלילה לא יגריל את השני. המנהל פטר אותם בהנהון ראש והשניים היו בטוחים שהעניין סודר ולא יהיו שום תקלות בלתי צפויות.

ביום שלמחרת יצאה ההגרלה לפועל ואמציה הגריל את מנחם, המורה של כיתה ד'. לאחר מכן הגיע יום חלוקת המכתבים שבו כל מורה מכין את המכתב למורה השני שיצא לו בהגרלה ומכניס לו את המכתב לתוך הארונית. אמציה התכוון להקדיש לכך את השעה החופשית שלו, הוא כתב את המכתב, הכין הכול ורגע לפני שהוא הכניס את המכתב לארונית של מנחם הגיע אליו אחד מהמורים ובישר לו שיש לו פנצ'ר בצמיג וכדאי לו לבוא ולבדוק את האוטו.

אמציה ניגש מהר למכונית ובגלל שנותרו לו בסך הכול עוד כמה דקות לשיעור וכבר לא יהיה לו זמן מיותר להכניס את המכתב לארונית של מנחם, הוא סיים מהר לכתוב את המכתב, קיפל אותו בחיפזון, מיהר לעבר הדלת ודחף את המכתב לתוך… הארונית של יורם שהייתה ממש ליד. לאחר מכן ניגש לעבר המכונית שלו לטפל בפנצ'ר, מבלי לשים לב לטעות שעשה הרגע.

כעבור כמה דקות אמציה שמע את הצלצול שמבשר על התחלת השיעור אבל הוא עדיין לא סיים לתקן את המכונית שלו, לכן הוא המשיך במלאכת התיקון כאשר הוא כבר חושב בראש על הנזיפה שהוא עתיד לחטוף מהמנהל מאחר שכל הכיתה שלו מחכה לו והוא עדיין בחוץ מתעסק עם הפנצ'ר ברכב שלו.

כעבור כמה דקות סיים אמציה לתקן את הפנצ'ר ורץ לכיתה שלו, שלתדהמתו לא הרעישה והסתובבה בחוץ אלא הייתה בתוך הכיתה ולמדה. הוא פתח את הדלת וכמעט חטף התקף לב כאשר ראה מולו את יורם, השונא שלו, עומד בתוך הכיתה שלו וממלא את מקומו מבלי שנתבקש. אלא שההפתעה הגדולה יותר הייתה ברגע שיורם ראה את אמציה, הוא ישר חייך אליו, ניגש לעברו ונתן לו חיבוק ואמר: "אין לך מושג איך שהמכתב שלך שימח אותי. אני ממש אשמח שנתחיל מחדש..".

אמציה שהיה נבוך ונדהם כולו עדיין לא הבין במה מדובר, הוא רק חייך במבוכה אל יורם, חיבק אותו בחזרה ותפס את מקומו מול הכיתה. הוא ניסה לשחזר בראש מה הוא עשה ולא הצליח. כשהסתיים השיעור הוא חיכה לתגובה החמה של מנחם אלא שזו בוששה מלבוא, הוא ניגש אל מנחם ואמר לו בהססנות: "נו מנחם, קיבלת את המכתב שלי?"

מנחם ענה לו: "האמת שלא… עוד לא כנראה", וחייך. כעת אמציה שוב לא הבין מה הולך עד שהתחיל לשחזר את המהלכים שלו ונזכר איך שעזב הכול בחיפזון, ניגש במהירות אל הארונית וזרק את המכתב, אולי הוא זרק את המכתב בארונית של יורם?

כשהגיע לחדר מורים ניגש אליו שוב יורם ואמר לו: "תשמע אמציה, קיבלתי בחיים הרבה מכתבים, אבל כזה מכתב עוד לא קיבלתי בחיים שלי…" רק אז אמציה הבין. אבל המריבה הארוכה הסתיימה בהפתעה, בעיקר בגלל טעות קטנה שסיימה מריבה גדולה.

 

לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מטפסים על כל מיני עצים גבוהים עד שקשה לנו לרדת מהם. לפעמים אנחנו בכלל שוכחים בשביל מה התחילה בכלל המריבה ועדיין כל אחד מתבצר בעמדתו. אלא שהחיים מלאים בהזדמנויות ולפעמים מזדמן לנו סולם לרדת מהעצים הגבוהים הללו. ואם הם לא הגיעו עדיין, אז הם פשוט מחכים שנמצא בתוכנו את האומץ הדרוש לכך ונניח את הסולם בעצמנו. 

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

מבט אל החיים

סיבה ומסובב

מבט אל החיים

סופו של רברבן

מבט אל החיים

פשוט להתחיל

מבט אל החיים

לסגור את הפער

מבט אל החיים

אחיזת עיניים

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'