"שמעת?! הכתר נעלם!" השמועות התרוצצו במהירות באוניית הנופש ששטה במימי האוקיינוס: כתרו של הנסיך ארתור – יורש העצר הנערץ – נגנב! הנסיך עלה על האונייה במסגרת 'מסע הכתר' המסורתי, במסגרתו יורש העצר לוקח עמו את הכתר העתיק המשובץ ביהלומים ובאבנים יקרות נוספות ויוצא למסע ארוך, על מנת לפגוש את נתיניו בכל רחבי המדינה ולהגיע מוכן יותר להכתרה ולתפקיד.
"יש לנו כרגע בעיה רצינית!" אמר ראש צוות המאבטחים לנסיך. "המחשב של מצלמות האבטחה עושה כרגע בעיות אז עלינו להביא לכאן טכנאי, הבעיה היא שאסור לנו להטיס לכאן מסוק בשעות החשיכה, אז כנראה שבינתיים ניאלץ לחכות עד הבוקר. בכל מקרה, עורך דין מטעם החברה כבר עובד על השגת צו חיפוש מהמשטרה על מנת שנוכל לחפש בחדרי ובתיקי כל הנוסעים. בנוסף, עצרנו את האונייה במים כך שלא נתקרב לשום חוף והגנב ייאלץ להישאר כאן יחד עם הכתר. אל דאגה, אנחנו נמצא אותו! בינתיים אשמח לשמוע מה בדיוק קרה ומתי ראית את הכתר לאחרונה!"
הנסיך התחיל בסיפורו: "בתחילת הנסיעה קיבל כל נוסע 'תיק בריכה' שחור עם לוגו של האונייה. שמתי את הכתר בתוכו כדי שיהיה לי נוח להסתובב איתו כל הזמן. בשעה 17:30 בערך נכנסתי לחדר האוכל והזמנתי עוגה וכוס קפה. חוץ ממני היו שם שלושה אנשים בדיוק: המלצר בדלפק שהגיש לי את העוגה והקפה, נוסע נוסף שישב ממש בסמוך אלי עם כוס תה ועיתון, ומנקה ששטף את הרצפה לאחר שנשפכה שם כוס קפה כמה דקות מוקדם יותר. לפתע ניגש אלי המנקה וביקש אם אוכל להראות לו את הכתר עליו שמע כה רבות. נעתרתי לבקשתו, הוצאתי את הכתר – אפילו נתתי לו להחזיק אותו מספר שניות – החזרתי את הכתר לתיק והמשכתי לאכול. כעבור כמה דקות יצאתי לכיוון חדרי. כשהנחתי את התיק על השולחן בחדר הרגשתי כי הוא קל – פתחתי אותו וראיתי כי הכתר איננו. אם אתה שואל אותי, זה קצת מחשיד שהמנקה ביקש ממני לראות את הכתר ומיד לאחר מכן הוא נעלם".
תוך מספר דקות ישבו המנקה, המלצר והאיש הנוסף ששתה תה ליד הנסיך בתאו של הקפטן ונחקרו על ידי ראש צוות האבטחה. בעוד שלושתם מכחישים את הגניבה וראש הצוות הולך ומאבד את סבלנותו, נשמעה דפיקה בדלת. "יבוא!" צעק רכז האבטחה. בדלת נפתח חריץ וראש השתרבב פנימה: "יש צו חיפוש מהמשטרה. אפשר להתחיל לבדוק בחדרים ובתיקים של הנוסעים". ראש צוות האבטחה עזב את שלושת הנחקרים ויצא במהירות מהחדר. "אנחנו נתחיל בחדרים שלכם", אמר להם ברגע שיצא ממפתן הדלת. החיפוש היה קצר והסתכם בשלושת חדרי הנחקרים, תוך דקות אחדות נמצא הכתר בתיקו של תומאס, האיש ששתה תה ליד הנסיך בזמן היעלמותו של הכתר. אבל להפתעת כולם – תומאס המשיך להכחיש: "זו חייבת להיות טעות!" מחה בתסכול, "אני לא גנב! אתם חייבים להאמין לי!"
"יש לך מזל שאני עדיין לא המלך", אמר לו הנסיך בבוז: "כשאני אעלה לכס המלוכה לא תהיה לי שנייה אחת של סבלנות לגנבים שפלים כמוך!". מכיוון שטרם הגיע הטכנאי של מצלמות האבטחה שיוכל להוכיח סופית את אשמתו של תומאס, לא היה בידי הצוות את הסמכות לעצור אותו. אבל הם ביקשו ממנו שלא יצא מחדרו עד שיסדירו את עניין המעצר. תומאס הסכים ובעודו יושב בחדרו שמע אחת לכמה זמן בעיטה בדלת מלווה בצעקות ובגידופים שונים: "אתה גונב מהנסיך הכי טוב שהיה לנו אי פעם?!", "יש לך מזל שהחדר שלך נעול אחרת הייתי זורק אותך למים, גנב שכמוך!". תומאס ניסה להתעלם מהצעקות אך התקשה להירגע ולישון.
עם שחר הגיע מסוק ועימו טכנאי מחשבים מטעם חברת האבטחה של האונייה. הטכנאי ידע היטב שכולם מחכים לתיעוד מהמצלמות ולכן מיהר לעבר המחשב, הוא עבד כשעתיים ולבסוף הצליח לסדר את המחשב ולהציג בפני המאבטחים, הקברניט והנסיך את הסרט שצולם בחדר האוכל יום קודם לכן בסביבות השעה 17:30. בסרט נראה בבירור הנסיך כאשר הוא מוציא את הכתר מהתיק שמונח על השולחן ומעביר אותו לידי המנקה. לאחר מכן הכתר חוזר לידיו של הנסיך, הנסיך מכניס את הכתר לתיק ש… נמצא על הכיסא לידו. הוא מסיים את העוגה, לוקח את התיק שעל השולחן – תיקו שלו – ויוצא מחדר האוכל. כעבור כמה דקות נראה תומאס – אשר קרא עיתון וכלל לא היה מודע למתרחש לידו – לוקח מהכיסא את תיקו והולך לחדרו, מבלי שיידע שהנסיך הכניס בטעות את הכתר פנימה…
קל לנו למהר לשפוט אחרים ולהאשים אותם מבלי שאנו אכן יודעים בבירור שהם אשמים. עלינו לזכור כי פעמים רבות מתברר שמישהו שהיינו בטוחים באשמתו – לא אשם, כך שעלינו להמתין עם חריצת דינם של אחרים עד לבירור העובדות ולא למהר ולהטיל אשמה על מישהו מבלי שווידאנו די הצורך שאכן הדברים נכונים.
