מזג האוויר באותו הבוקר היה נעים ונוח, אבל ארבעת הפרצופים המאיימים שחיכו לאדון יחזקאל ליד דלת החנות הבוקר – לא בישרו טובות. הם עמדו ליד דלת החנות עם משקפי שמש על העיניים, בגדים שחורים ואלות בידיהם. "מר יחזקאל!" אמר הגבוה שבחבורה בקול בס צרוד: "יש לך חנות יפה. כמו שאתה יודע, חנויות יכולות להישרף והבנו שאין לך ביטוח. בוא תשלם לנו ואנחנו נהיה הביטוח שלך. אם לא… לך תדע מה יעשו לך כאן בשכונה כל מיני עבריינים…"
יחזקאל לוי הקשיש, פתח את דלת החנות וניסה להפגין ביטחון עצמי והחלטיות. "תעופו מכאן מיד! אתם לא תאיימו עליי! לכו מכאן!". אבל הצעיר בעל קול הבס התעלם מדבריו: "זה המספר שלי, תתקשר כשתתחרט".
כשיצאו מפתח החנות, מיהר יחזקאל לקחת את הטלפון והתכונן להתקשר למשטרה כשלפתע נכנס לחנות אהרן, שהיה בדיוק מסוג האנשים שכיף לפגוש במקרים מלחיצים שכאלה. אהרן היה אמנם לקוח חדש של החנות, הוא עבר לגור כאן בשכונה לפני שבועיים ומאז הספיק לעבור בחנות מדי יום ביומו ולהתיידד עם יחזקאל. היה נראה עליו שהוא אוהב להכיר את כולם ותמיד שמח לתת עצה טובה, לעזור לסחוב או לסדר משהו והכי חשוב – תמיד הייתה לו בדיחה טובה לספר.
"אתה נראה מוטרד, מר יחזקאל", פתח אהרן: "קרה משהו?". יחזקאל החל לספר לו את מה שאירע בזמן שאהרן קירב אליו כיסא ומזג לו כוס מים. "אל תתקשר למשטרה, תאמין לי. זה לא ייתן לך כלום. מקסימום הם יבטיחו שישלחו ניידת פעמיים בשבוע לעבור פה ליד, הם לא באמת ימנעו ממך את הפגיעה".
"אז מה אתה מציע לעשות?" תהה יחזקאל. "פשוט מאוד", אמר אהרן: "קודם כל, אתה צריך למהר ולעשות ביטוח על החנות כדי שאם אותם בריונים שאיימו עליך יהרסו לך את העסק – תקבל את מלוא הפיצויים ותוכל לבנות את המקום מחדש, בצורה יותר מודרנית ומעוצבת. אני מכיר סוכן ביטוח מעולה שיעשה לך את כל הארגונים, בוא אביא לך את המספר שלו…"
בשעות הערב ישב יחזקאל לוי על הספסל שבגינת ביתו והרהר מה נכון לעשות. הוא החליט לצלצל לסוכן הביטוח ולשאול אותו מה המחיר שהוא ייקח כדי לבטח חנות הנמצאת תחת איומים, אבל הוא לא מצא את הפתק. לאחר שנואש מלמצוא אותו ניסה להיזכר היכן גר אהרן. הוא צעד לשם על מנת לבקש את המספר, מתוך הנחה שאהרן יהיה בבית בשעות הערב, אך כשהתקרב אל הדלת שמע שיש אצל אהרן אורחים בבית, הוא החליט שלא להפריע ולאחר כדקה של היסוס על יד הדלת – שב על עקבותיו בחזרה לביתו.
למחרת, בשעת בוקר מוקדמת, עמד יחזקאל מאחורי הקופה בחנותו, הרים את הטלפון וצלצל. "שלום, כאן יחזקאל לוי. רציתי להגיד שאני עדיין מתלבט האם לשלם לכם עבור שמירה על חנותי או לא, אז אני מבקש שלא תפרשו את היעדר הטלפון ממני כתשובה שלילית, אני פשוט מתלבט ואשמח לעוד יום או יומיים להחליט".
"אין בעיה", נשמע קול הבס הצרוד מעברו השני של הקו: "קח את הזמן. רק תזכור כי כל יום שעובר ללא ביטוח אצלנו עלול לעלות לך ביוקר במידה ומשהו יקרה לחנות". יחזקאל הנהן בראשו וסגר את הטלפון.
כעבור כמה דקות, ממש כפי שחשב וקיווה שיקרה, נכנס אל החנות אהרן: "נו, מה החלטת? עשית משהו לגבי הביטוח?"
"אני לא יודע איך להגיד לך את זה, אהרן. אז אני פשוט אתן למישהו אחר להגיד לך את זה!". יחזקאל הצביע לכיוון פתח החנות. אהרן הסתובב לאחור ולהפתעתו ראה שוטר שחייך, הוציא זוג אזיקים מחגורתו ואמר: "אהרן, או יותר נכון ירון חלמיש שהמציא לעצמו את השם אהרן, אתה עצור באשמת סחיטה באיומים". אהרן היה המום ועוד לפני שהפנים את מה שקורה סביבו הגיעו שני שוטרים נוספים כשאיתם בחור צעיר עם בגדים שחורים ומשקפי שמש. "ממש כפי שחשבנו שיקרה, תפסנו אותו עם בקבוק תבערה ביד רגע לפני שזרק אותו אל תוך החנות!"
"מה קורה פה?!" צעק אהרן: "מר יחזקאל! מה סיפרת להם? למה הם חושדים בי?" יחזקאל התקרב לאהרן ואמר לו בשקט: "הייתי מציע לך להפסיק כבר עם השקרים. נתפסת ועכשיו תבוא על עונשך. אני יודע שאתה והבריונים משתפים פעולה כדי להוציא ממני את הכסף – אם דרך תשלום לבריונים ואם דרך אדם המתחזה לסוכן ביטוח. זו שיטה מתוחכמת למדי, אבל 'סוף גנב לתליה' – בסוף תופסים את מי שמרמה את הזולת…"
"אבל איך ידעת?!" שאל אהרן בקול מיואש: "פשוט מאוד!" הסביר יחזקאל: "אתמול בערב צעדתי לביתך כדי לבקש את המספר של סוכן הביטוח מכיוון שהפתק אבד לי. כשהייתי ליד הדלת שמעתי שיש לך אורחים ולאחד מהם היה קול בס עמוק וצרוד שלא ניתן לטעות לגביו…"
אדם הבוחר לרמות או לשקר, בין אם מדובר בעניין גדול או פגיעה גדולה באחר ובין אם בעניין קטן יותר, צריך לזכור כי ככל הנראה, במוקדם או במאוחר, השקר יתגלה. מה גם שריבונו של עולם רואה הכול ויודע הכול. אז עדיף, גם אם זה לעיתים קשה יותר, לדבוק בדרך הישר ולנהוג ביושרה ובהגינות.
