שָׁלוֹם לָכֶם, חֲבֵרִים. אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל אֱלִישָׁע. אֲבָל אֹמַר עָלָיו כַּמָּה מִלִּים קֹדֶם: אֱלִישָׁע הוּא יֶלֶד נֶהֱדָר. חַבְרוּתִי, שָׁנוּן, חָכָם וּבַעַל פּוֹטֶנְצְיָאל גָּדוֹל מְאֹד לִהְיוֹת יֶלֶד אָהוּד. אֲבָל…
אֱלִישָׁע לֹא רוֹאֶה בָּעוֹלָם אַף אָדָם מִלְּבַד אֶת אֱלִישָׁע. זֹאת אוֹמֶרֶת, אַף אֶחָד חוּץ מִמֶּנּוּ. פָּשׁוּט לֹא אִכְפַּת לוֹ מֵאֲחֵרִים, הוּא לֹא סוֹפֵר אוֹתָם. הוּא לֹא שָׂם לֵב כְּשֶׁהוּא פּוֹגֵעַ, הוּא לֹא שָׂם לֵב כְּשֶׁהוּא עוֹקֵץ, הוּא לֹא שָׂם לֵב כְּשֶׁהוּא מְנַצֵּל אֲחֵרִים, וְהוּא גַּם לֹא שָׂם לֵב כֵּיצַד הַיְּלָדִים בְּכִתָּתוֹ פָּשׁוּט רוֹעֲדִים מִפָּנָיו וּמִפְּנֵי שְׁנִינוּתוֹ. הָיָה לוֹ מַעֲמָד טוֹב בַּכִּתָּה, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא בֶּאֱמֶת אָהַב אוֹתוֹ. אַף אֶחָד לֹא בֶּאֱמֶת רָצָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יוֹתֵר מִדַּי. וְהוּא, כָּאָמוּר, לֹא שָׂם לֵב לִכְלוּם.
בַּבִּנְיָן שֶׁלּוֹ הִתְגּוֹרֵר בַּחוּר רַוָּק בְּשֵׁם אֵייבִּי שֶׁעָלָה מֵאַרְצוֹת הַבְּרִית וְנִמְשַׁךְ לְאַחַת הַיְּשִׁיבוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. הוּא שָׂכַר יְחִידַת דִּיּוּר קְטַנָּה קָרוֹב לַיְּשִׁיבָה שֶׁלּוֹ, וְהַיְּחִידָה הַזּוֹ, נִחַשְׁתֶּם נָכוֹן, הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְהוֹרָיו שֶׁל אֱלִישָׁע.
וּבְכֵן, אֵייבִּי הָיָה בּוֹדֵד. הוֹרָיו וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שָׁהוּ בְּחוּ"ל, וְרַק בְּנֵי הַיְּשִׁיבָה וְהָרַבָּנִים הָיוּ קְרוֹבָיו. לֹא פַּעַם נִסָּה אָבִיו שֶׁל אֱלִישָׁע לְשַׁדְּלוֹ לְשׂוֹחֵחַ עִם הַבַּחוּר הַמְּבֻגָּר. "אֵין לוֹ כְּלוּם כָּאן, תֵּן לוֹ הַרְגָּשָׁה שֶׁהוּא חָשׁוּב לְךָ, שֶׁאִכְפַּת לְךָ מִמֶּנּוּ!"
"אֲבָל הוּא לֹא חָשׁוּב לִי וְלֹא אִכְפַּת לִי מִמֶּנּוּ", אָמַר אֱלִישָׁע בְּחֹסֶר הֲבָנָה. "אֲנִי צָרִיךְ לְשַׁקֵּר?" וְאַבָּא רַק שָׁתַק, הִבִּיט בּוֹ בְּעֶצֶב וְהִמְשִׁיךְ לִשְׁתֹּק. בְּמוֹצָאֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה, לְאַחַר שֶׁכֻּלָּם שָׁמְעוּ אֶת הַחֲדָשׁוֹת הַמְּזַעְזְעוֹת, יָשַׁב אֱלִישָׁע עַל הַמִּטָּה שֶׁלּוֹ מְאֻבָּן. הוּא הָיָה הָמוּם וְלֹא הִצְלִיחַ אֲפִלּוּ לִבְכּוֹת. אַבָּא שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיָה מְזֻעְזָע לֹא פָּחוֹת מִמֶּנּוּ, עָבַר עַל פֶּתַח הַחֶדֶר כְּשֶׁדְּמָעוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת מֵעֵינָיו, וֶאֱלִישָׁע לֹא שָׂם לֵב. הוּא הָיָה שָׁקוּעַ בִּתְחוּשׁוֹתָיו הַקָּשׁוֹת.
אַחַר כָּךְ נִרְדַּם אֱלִישָׁע בִּבְגָדָיו בַּלַּיְלָה. כְּשֶׁהוּא קָם בַּבֹּקֶר הַמָּחֳרָת, הוּא קִוָּה בְּכָל לִבּוֹ שֶׁשְּׁמוּעוֹת הַזְּוָעָה הָיוּ רַק חֲלוֹם, אֲבָל הִתְבַּדָּה. וְלֹא רַק שֶׁהִתְבַּדָּה, אֶלָּא הַמְּצִיאוּת הָלְכָה וְהָפְכָה מָרָה יוֹתֵר כְּכָל שֶׁחָלְפוּ הַשָּׁעוֹת וְהִתְבָּרְרוּ מְמַדֵּי הָאָסוֹן.
כְּשֶׁיָּרַד לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִתְפִלַּת מִנְחָה, הוּא שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ בְּמָה הוּא יוּכַל לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר, מָה עָלָיו לְשַׁפֵּר בְּהִתְנַהֲלוּתוֹ כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ טוֹב עַל הַמַּצָּב, עַל הַחֲטוּפִים, עַל הַנִּרְצָחִים הַשֵּׁם יִקֹּם דָּמָם. וְאָז הוּא הִבְחִין בְּאֵייבִּי שֶׁהָיָה נִרְאֶה נוֹרָא. פָּנָיו אֲפֹרוֹת, עִגּוּלִים שְׁחֹרִים סְבִיב עֵינָיו, שְׂעָרוֹ פָּרוּעַ. "אֵייבִּי?" הוּא שָׁאַל. אֵייבִּי הֵרִים אֶת פָּנָיו, זִיק מֻפְתָּע חָלַף בְּעֵינָיו מִשֶּׁהִבְחִין בּוֹ.
"אַתָּה בְּסֵדֶר?" נִתְקַע אֱלִישָׁע, לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ עָלָיו לְהַמְשִׁיךְ מִכָּאן וָהָלְאָה. מֵעוֹלָם לֹא זָכוּר לוֹ שֶׁהִתְעַנְיֵן בְּמִישֶׁהוּ לְשֵׁם הִתְעַנְיְנוּת. אֵיךְ עוֹשִׂים אֶת זֶה? "אַתָּה מַרְגִּישׁ טוֹב?"
אֵייבִּי גִּחֵךְ בְּעֶצֶב. "הוֹ נוֹאוֹ", הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ. "מִי יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ טוֹב הַיּוֹם? רַק – – – חָשַׁבְתִּי עַל הַחֲתֻנָּה…" וְאָז אֱלִישָׁע נִזְכַּר שֶׁהָיָה מַשֶּׁהוּ. נָכוֹן, אֵייבִּי הִתְאָרֵס.
"הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ לֹא יוּכְלוּ לְהַגִּיעַ", הוּא אָמַר בְּתִסְכּוּל. "הַמֶּרְחָב הָאֲוִירִי סָגוּר!" הוּא נִעְנַע רֹאשׁוֹ בְּחָזְקָה: "מִי יִהְיֶה בַּחֲתֻנָּה?"
אֱלִישָׁע יָדַע: זוֹ הַמְּשִׂימָה שֶׁלּוֹ! הוּא הוֹלֵךְ לְשַׂמֵּחַ אֶת אֵייבִּי בַּחֲתֻנָּתוֹ כְּאִלּוּ הוֹרָיו נִמְצָאִים כָּאן!
הוּא הֵחֵל לַעֲבֹד בְּמֶרֶץ – הוּא בָּדַק כֵּיצַד נִתָּן לְהַעֲבִיר אֶת הַחֲתֻנָּה אוֹ חֲלָקִים מִמֶּנָּה בְּשִׁדּוּר יָשִׁיר לְחוּ"ל כְּדֵי שֶׁהוֹרֵיהֶם שֶׁל הֶחָתָן וְהַכַּלָּה יוּכְלוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׂמְחָה לְפָחוֹת מֵרָחוֹק. הוּא הֵחֵל לֶאֱסֹף חֲבֵרִים וַאֲנָשִׁים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁיָּעֵזּוּ לָצֵאת מִבָּתֵּיהֶם לַמְרוֹת הָאַזְעָקוֹת וְהַתְּחוּשׁוֹת הַקָּשׁוֹת וּלְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה.
לֹא הָיָה לוֹ קַל לַעֲשׂוֹת זֹאת. בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים שֶׁנּוֹתְרוּ עַד הַחֲתֻנָּה הוּא הִתְרוֹצֵץ לְהַשִּׂיג אֲנָשִׁים וְלֹא מָצָא מָנוֹחַ לְרַגְלָיו. אֲבָל כְּשֶׁאֵייבִּי הִגִּיעַ לָאוּלָם וּמָצָא אוֹתוֹ זוֹהֵר בְּאוֹר יְקָרוֹת וּמָלֵא בַּאֲנָשִׁים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַמְּחִצָּה, הוּא מִצְמֵץ בְּעֵינָיו וְאָז אָמַר: "בּוֹרֵא עוֹלָם! תִּרְאֶה אֶת כָּל הָאַחִים הָאֵלֶּה, שֶׁהֵם אַחִים שֶׁלִּי! אִם רָצִיתָ אַחְדוּת – קִבַּלְתָּ. תִּרְאֶה אֵיזֶה עַם יֵשׁ לְךָ!"
אֱלִישָׁע עָמַד בַּצַּד, מֵאֲחוֹרֵי עַמּוּד אֶבֶן גָּדוֹל, וְדָמַע בִּדְמָמָה. זוֹ הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא הֵבִין אֵיךְ נְתִינָה יְכוֹלָה לְמַלֵּא בּוֹ אֶת הַחֶסֶר.
וְכֵן, דָּבָר אֶחָד שָׁכַחְתִּי לְהוֹסִיף: אֱלִישָׁע הוּא אֲנִי. וְאֶת הַנְּתִינָה שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם.
