אלרגיה מסוכנת

שרונה נולדה עם אלרגיה מסכנת חיים למוצרי חלב, היא הייתה מידרדרת לסכנת חיים ממשית במקרה של טעימת מוצר חלבי. באחד הימים יצאה שרונה למסעדה בשרית בעלת הכשר טוב וקיבלה לקינוח גלידה שהייתה בטוחה שהיא פרווה. היא רק אכלה ממנה מעט ומייד הרגישה רע מאוד. היא התפנתה מייד לבית החולים. שם הרופאים זיהו משהו חלבי בגלידה וטיפלו בה בהתאם. בנס היא נשארה בחיים אחרי האירוע. כשניגשה לתבוע את בעל המסעדה על הנזקים שקרו לה, התברר ששלחו עובד לקנות קינוח והוא קנה בטעות גלידה חלבית. ועכשיו נשאלת השאלה: מי אשם בתשלום הנזקים שנגרמו לשרונה? האם המלצר שנתן לה את הקינוח ולא בדק על האריזה שהגלידה חלבית? או המלצר שקנה את הגלידה בטעות? או שבכלל בעל המסעדה אשם בכל מה שקורה במסעדה שלו והוא חייב בתשלום הנזקים. מה דעתכם?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף מ"ז עמוד ב' בסוגיית: 'היה לה שלא תאכל'. שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שצ"ג סעיף ב'.
תשובה לשאלה 'מחסום יקר' (שאלה מס' 791)
תקציר השאלה השבועית: רוני הגיע לכניסה של הארגון שבו הוא עובד והבחין ברכב בלתי מוכר שחונה בדיוק מול הכניסה. החניה שימשה גם ככניסה למחסן של הארגון ורוני היה צריך לפנות את מחיצות הברזל שהיו במחסן ולהעלות אותן למעלה עבור אירוע שתוכנן מראש. למרבה הצער הוא פגע עם המחיצה בפנס של הרכב שחסם את המעבר. לאחר כמה דקות הגיע בעל הרכב ותבע מרוני לשלם את הנזק. אבל רוני טען: "קודם כול זה היה בשוגג ולא התכוונתי לפגוע לך בפנס, אבל זאת בעיה שלך כי חסמת לי את המעבר ולא השארת לי יותר מדי ברירות". מה דעתכם? האם רוני צריך לשלם על הפנס השבור?
תשובה בקצרה: אם לא הייתה לו שום ברירה אחרת אלא רק באופן הזה לעבור, ונגרם נזק לפנס של בעל הרכב, רוני פטור מתשלום. אבל אם הוא פשע ולא נזהר על הרכב כשהעביר את המחיצות – הוא חייב בתשלום.
תשובה בהרחבה: למדנו בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת 'בבא קמא' דף כ"ח עמוד א') שאם אדם מילא את חצר חברו ללא רשות ממנו בכדי שמן, יכול בעל החצר לבוא ולהיכנס בחצר שלו בחופשיות כפי שהוא רגיל. ואם נגרם נזק לכדי השמן והם נשברו, הדבר באחריותו של מי שהניח את הכדים כיוון שהדין הוא שכשאדם גורם נזק לחברו האדם עושה דין לעצמו. וכך נפסק להלכה. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שע"ט סעיף ד') אבל לעומת זאת, ראינו הלכה במקום אחר (סימן שפ"ג סעיף ב' בדברי הרמ"א) שאם אדם לקח כלי של חברו ללא רשות וסמך עליו את החבית שלו ובא בעל הכלי ולקח אותו והחבית נשברה, חייב בעל הכלי כיוון שהיה לו לשים כלי אחר מתחת לחבית ולמנוע נזק מחברו.
מה ההבדל בין שני המקרים?
החילוק בין שני המקרים לפי דעת החזון אי"ש הוא כיוון שאם האדם היה יכול למנוע בקלות נזק מחברו בלי טרחה מרובה מצידו, הוא חייב קצת להתאמץ כדי למנוע מחברו את הנזק. אבל אם יש לו טרחה מרובה כדי לצאת, במקרה כזה לא הצריכו אותו לטרוח יותר מדי, ולכן הוא כפי שמוגדר בהלכה – 'משבר ויוצא', ובמקרה כזה הוא פטור מתשלום הנזק.