שנות אור
השמש רחוקה מאיתנו 'רק' 150 מיליון קילומטרים. ולאור שלה לוקח שמונה דקות להגיע אלינו.
יש כוכבים שרחוקים מאיתנו מרחק של אלפי שנות אור. כלומר, האור שלהם צריך לעבור מרחק אדיר עד שאפשר לקלוט אותם מכדור הארץ שלנו.
שנת אור שווה לתשעה טריליון וחצי קילומטרים.
*
מה זה בכלל אור? אוסף של חלקיקים שמגיעים ממקור אור ועושים את כל הדרך בלי שום כוח עזר.
זה כוחו הגדול של האור. כשאתה מאיר באמת את האור הטוב שלך. אין כמעט גבול ליכולת שלו להתפשט ולהאיר את העולם כולו.
וכמו שכתב הרב קוק: "צריך שכל איש יידע ויבין שנר דולק בתוכו… וצריך שכל איש יידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים… ולהאיר את העולם כולו".
אנרגיה של חיבור
השמש, משמשת כמקור אור וחום לעולם כולו. ואיך נוצרת האנרגיה הזאת באופן קבוע?
לתהליך הפקת האנרגיה שבשמש קוראים 'היתוך גרעיני'. שמשמעותו היא ששני אטומים קלים מתחברים יחד לאטום כבד יותר. ובמהלך החיבור הזה משתחררת אנרגיה חזקה מאוד.
(אגב, פצצת אטום עובדת על עיקרון הפוך שנקרא 'ביקוע גרעיני', שבו גרעין אחד של אטום מתחלק לגרעינים קטנים יותר, ותהליך זה, כשאינו מבוקר מביא לשחרור חד פעמי והתפרצות של אנרגיה).
*
התבוננות ב'היתוך הגרעיני', מובילה אותנו למחשבה על העוצמה המדהימה שיש כאשר שני 'נפרדים' הופכים לדבר אחד. כמה חום ואור מופקים בתהליך שכזה.
זה מפעים להבין שזו כוחה הגדול של ה'אהבה'.
אנרגיה מתפרצת
סופת טורנדו, היא סופה שנוצרת בפתאומיות. הטורנדו הוא כמין עמוד צר והסכנה הגדולה ביותר נמצאת במרכזו, הוא מתנהג כמו שואב אבק אימתני ואלים, ופוגע בכל הנקרה בדרכו.
הבעיה הגדולה עם סופות טורנדו היא שקשה להתגונן מפניהן, הן בלתי צפויות ולכן אין זמן להרתיע ולפנות אנשים ורכוש מאזור הפגיעה.
*
אדם שכועס ומתפרץ בקלות דומה מאוד לטורנדו ההרסני, כוח חזק של אנרגיה מתפרצת בהפתעה הנובעת מתפיסה זרה של אגו גדול שרוצה לשאוב את הכל לעצמו. הסביבה ללא ספק סובלת מאוד מאדם כזה. קשה לדעת מתי הוא יתפוצץ.
אבל בשונה מטורנדו, מי שסובל יותר, הוא האדם שאנרגיה כזו של כעס שוכנת בתוכו.
נשל הנחש
ישנם זוחלים וחרקים רבים שמדי תקופה משילים את עורם. מדובר בתהליך טבעי שמטרתו לאפשר לזוחל או לחרק להתחדש.
בעל החיים מתפתח וצומח והעור הישן והנוקשה כבר לא מתאים להכיל את הגודל החדש, ולכן בעלי חיים רבים משילים את העור הישן לטובת עור חדש ורך שיצמח במקומו.
*
במהלך החיים אנחנו מתפתחים וצומחים, העולם הפנימי שלנו אף פעם לא נשאר זהה למה שהוא היה בעבר. לשינוי הזה יכול להיות גם ביטוי חיצוני המבקש להיפטר מדברים שכבר לא קשורים אלינו ולא שייכים לעולם הפנימי שלנו.
וכשהשינויים הללו קורים ואנחנו מגלים שהסביבה החיצונית שלנו משתנה, אנחנו יכולים להבין שגם בתוכנו משהו משתנה לטובה.
