מתנשף כולו הביט אלי על הרכבת שהתרחקה מהתחנה והשאירה אותו על הרציף הריק. "אם רק הייתי מקדים בדקה…" הוא חשב לעצמו בתחושת החמצה. אבל בדיקה קצרה העלתה שהרכבת הבאה תגיע רק בעוד שעה. אלי פנה בינתיים אל הקיוסק הסמוך כדי לקנות לעצמו משהו לשתות. כשהגיע תורו לקנות את המשקה שלו, הביט בו המוכר הזקן וחייך: "ידעתי שתפספס את הרכבת!"
"סליחה?" שאל אלי, לא מבין למה התכוון המוכר. "כשראיתי אותך רץ בכניסה לתחנה, ידעתי שלא תגיע לרכבת". אלי היה נבוך. "אם המונית לא הייתה מתעכבת, הייתי מספיק את הרכבת", השיב אלי. "לא!" חייך המוכר. "הרכבת שלך היא הרכבת הבאה. לא משנה מה היית עושה, לא היית מצליח לעלות לרכבת הקודמת". עכשיו אלי כבר באמת לא הבין מה המוכר רוצה ממנו והתחיל אפילו קצת להתרגז. "מה זאת אומרת? איך אתה יכול לדעת דברים כאלה בכלל?" אבל המוכר, שחיכה לשאלה הזאת, השיב: "תביט לשם", והצביע לעבר הכניסה לתחנת הרכבת. "רואה את החתול על הספסל בחוץ? כשהחתול נמצא על הספסל זה אומר שמשהו ישתבש", אמר המוכר בביטחון. למזלו של אלי, המוכר היה מרוכז בחתול הרחוב ולא שם לב לצחוק החנוק שיצא מגרונו. "למשל, אתה רואה את השליח שנכנס עכשיו עם החבילות ביד?" המשיך המוכר, "אני אומר לך שיקרה לו משהו", הבטיח המוכר. לפני שאלי הספיק להגיב, כל החבילות נשמטו מידיו של השליח הצעיר והתפזרו על רצפת התחנה. על פניו של המוכר התנוססה הבעת ניצחון. "זה סתם מקרה", מיהר אלי להכריז, "צירוף מקרים…" אמר ומיהר להתרחק מהקיוסק.
למחרת, כמו בכל יום חמישי אחרי הצהריים, נפגש אלי עם החברים מהשכונה. "אלי אתה נראה עייף", הכריז ירון ברגע שנכנס אלי למאפייה הקטנה שנפגשו בה. "הוא תמיד ככה!" זרק לעברו עופר בחיוך. "אל תשאלו", ענה אלי כשהוא תופס כיסא מהשולחן הסמוך ומתיישב ליד חבריו. "אחרי יום עבודה ארוך מחוץ לעיר פספסתי את הרכבת ממש בכמה דקות. הייתי צריך לחכות עוד שעה שלמה, ובסוף הגעתי הביתה מאוחר מאוד".
אחרי ששמע כמה עדכונים חשובים וחוויות מהשבוע החולף, נזכר פתאום אלי בשיחה המוזרה עם המוכר בתחנת הרכבת. "אתם חייבים לשמוע מה קרה לי אתמול…" פתח אלי ושיתף את חבריו במחזה המוזר שהיה עד אליו. "בפעם הבאה תוודא שאין חתול על הספסל", התבדח עופר ברגע שסיים אלי את הסיפור.
עם כל הצחוק שבדבר, כשהגיעה נסיעת העבודה הבאה של אלי הוא קצת חשש להיכנס מחדש לתחנת הרכבת. כשהתקרב לתחנה הוא חיפש את הספסל שבכניסה ונשם לרווחה כשראה אותו ריק. דקות בודדות לפני שעלה לרכבת הופעלה לפתע אזעקה ברחבי התחנה. המאבטחים רצו לכל עבר כדי להבין מה קורה ולהבטיח את שלום הנוסעים. אלי רץ החוצה מהתחנה ופנה ישר אל הספסל הישן. "אני חייב לראות אם זה נכון", הוא חשב לעצמו. כשהבחין אלי בחתול שיושב על הספסל אחז אותו פחד. "אמרתי לך, חבר!" הוא שמע מאחוריו את קולו של המוכר מהקיוסק. "אנשים מסרבים להאמין לי, אבל אני פה כבר שנים, אני יודע שככה זה עובד!"
בפעמים הבאות שבהן הוא הגיע לתחנה, הוא הקפיד לבדוק מה קורה על הספסל בכניסה. מפעם לפעם הוא שם לב שיותר ויותר אנשים מגיעים גם הם לפקוד את הספסל ביחד איתו.
"תקשיבו, זה פשוט לא ייאמן!" סיפר אלי לעופר וירון חבריו באחד המפגשים שלהם. "אין לו פספוסים בכלל. בכל פעם שהוא נמצא שם, משהו משתבש. אני כבר לא מעז להתחיל את היום לפני שבדקתי את הספסל". ירון גלגל עיניים, כבר נמאס לו לשמוע את הסיפורים על החתול. לא משנה כמה ניסה להסביר לחבריו שאין בזה שום היגיון, הם העדיפו ללכת שבי אחרי מצב רוחו של חתול רחוב זקן. "תקשיבו, זה לא יכול להימשך ככה, אתם מנותקים מהמציאות! שום חתול זקן לא יכול להשפיע על גורלם של אנשים!" אלי הקשיב והסכים, אבל המציאות הייתה חזקה יותר.
אלא שעם הזמן הדברים הלכו והחריפו. "היום הוא נמצא!" שמע אלי את אחד מהאנשים מדבר בטלפון כשהתקרב לספסל, "תמתינו עם הניתוח למחר". כשהתרחק מהתחנה עצרו אותו זוג זקנים ושאלו: "סליחה אדוני, אתה יודע אולי איפה נמצא הספסל של החתול? יש לבן שלנו ראיון עבודה חשוב היום ואנחנו דואגים לו". אלי הרגיש את ליבו הולם בקרבו. הוא הבין שהעניינים יוצאים משליטה. הוא חייג מייד לירון וסיפר לו מה קורה ליד הספסל בכניסה לתחנה.
באותו לילה הגיעו ירון, עופר ואלי לתחנת הרכבת ועקרו את הספסל ממקומו. "אין לשום חתול יכולת לעזור לקבוע את גורלם של אנשים!" חזר שוב ירון על דבריו, אולם נדמה שרק עכשיו, אחרי ששלושתם עקרו סוף סוף את הספסל, הצליחו הדברים להיכנס באוזניהם ולחלחל אל ליבם.
למחרת נצפה החתול משוטט בייאוש באזור תחנת הרכבת. האנשים שגילו עם הזמן שהספסל נעלם, הפסיקו להאמין בחתול שעל הספסל, ואפילו המוכר הזקן שבקיוסק חזר ללקוחות הממתינים בכניסה, והחיים חזרו למסלולם הרגיל.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על הציווי להתרחק מכוחות הכישוף והטומאה. אומנם כוחות אלה לא מצויים בינינו היום, אבל הפיתוי לספק לעצמנו חיזוק וביטחון ממקורות זרים שאינם מחוברים להשגחה העליונה נותר על מקומו. אנחנו צריכים להבין ולדעת שהיכולת והאפשרות וההשגחה על חיינו מסורות אך ורק לבורא יתברך, ואת כל תקוותינו ומבטחינו יש לנו לתלות בו בלבד, ולא לתלות את בטחוננו בדברים שאין להם משמעות אמת.
