ביורן הידק היטב את כובע הפרווה לראשו, אך הרוח המקפיאה עדיין צלפה בפניו. מזחלת השלג שלו טסה על פני מרבדי הלובן הענקיים, רתומה לשמונה כלבים חסונים מגזע אסקי סיבירי. ביורן היה בדרכו לצפון פינלנד. בחודשי החורף היו הטמפרטורות צונחות עמוק מתחת לאפס, והתחבורה באזור הייתה קשה ביותר. מזחלות שלג הרתומות לכלבים היו כמעט כלי התחבורה היחידי שבו יכלו לנוע ממקום למקום.
ביורן היה יוצא למסעות בין העיירות והכפרים המרוחקים. פעמים רבות היה מעביר חבילות מזון או משלוח דואר חשוב. הערפל הקשה את הראייה וביורן נאלץ לסמוך על כלבי האסקי סיבירי שינווטו את הדרך, מכיוון שהם ניחנו בכוח רב וביכולת הישרדות גם בתנאי קור קשים.
לפתע נדמה היה לביורן שהוא שומע קול יללה. הוא ניסה לאמץ את ראייתו, אך לא ראה דבר. היללה נשמעה בשנית. הפעם לא היה לביורן כל ספק. הוא עצר את המזחלת והקשיב. הכלבים החלו לנוע בחוסר נוחות. מבעד לערפל צעד לקראתם כלב אסקי ענקי וחסון. הכלב היה נראה מורעב ויילל לעברו בעוד ביורן מתפעל מיופיו. ביורן השליך לעברו חתיכת בשר ממעמקי המזחלת, והלה זינק וטרף ברעבתנות את המזון. ביורן ניגש אליו וליטף את פרוותו, והכלב נהם כלפיו בחיבה.
"בדיוק לכלב כזה אני זקוק!" הרהר ביורן לעצמו. "כלב עוצמתי שינהיג את החבורה וישפר בהרבה את מהירות התנועה שלי". ביורן הוציא רתמות עור ובעדינות רתם את האורח ומיקם אותו בראש הקבוצה. הכלבים נבחו קלות, אך ניכר היה שהם מקבלים את המנהיג החדש ברצון. "לנוע!" קרא ביורן והמזחלת התעופפה קדימה. "ואו, איזו מהירות!" נדהם ביורן. "עם כלב כזה אוכל להגיע ממקום למקום בחצי זמן ולייעל את העבודה", הרהר בסיפוק.
המזחלת נכנסה לעיירה שעל אם הדרך, וביורן שם פעמיו לפונדק של אייבר. כשפתח את הדלת קיבל את פניו גל חום. "ביורן! טוב לראות אותך! מה חדש?" קרא לעברו אייבר וניגב את ידיו המשומנות בסינר גדול. ביורן התיישב והזמין לעצמו משקה מהביל. ההפוגות הללו במסע היו הכרחיות עבורו כדי לנוח מעט ולאגור כוחות להמשך. "לא תאמין! מצאתי לא הרחק מכאן כלב אסקי ענק, שמניע את המזחלת במהירות מדהימה", קרא ביורן. "נהדר! זמן זה כסף! ובמיוחד במקצוע שלך", קרא אייבר ממעמקי מטבח. "תרוויח יותר ותתקדם יותר", איחל.
"רק רגע", קרא אייבר. "אם אתה מתקדם כעת מהר יותר, אולי תעביר עבורי משלוח לכפר הסמוך? בתשלום כמובן", חייך אייבר. כשנפרדו קשר ביורן את החבילה למזחלת ונפנף לחברו לשלום.
הכלבים דהרו קדימה במרץ. "אוכל להגדיל כעת את תדירות המשלוחים, ואולי אף להגדיל את המרחקים", חשב ביורן לעצמו. "כמה חודשים כאלו, ואוכל כבר לחשוב על קניית מזחלת חדשה". ביורן שפשף את ידיו במרץ. הקור היה גדול וביורן חש שקצות אצבעותיו קופאות. לפתע שם לב: "הכפפות! שכחתי את הכפפות בפונדק של אייבר!" זה לא היה אופייני לביורן. "לא נורא, עוד שעתיים אגיע ליעד הבא, שם בוודאי אוכל לקנות כפפות חדשות, זה לא יקר", הרהר לעצמו בקול. לפתע הבזיקה בראשו מחשבה. ביורן הביט לעבר הכלב החדש שדהר בראש הקבוצה. "אולי הכלב הזה שייך למישהו… הרי כלב לא מסתובב כך סתם במרחבי השלג!" המחשבה לא הרפתה ממנו, "מצד שני, הוא יכול להביא לי תועלת רבה". ביורן עצר את המזחלת והביט אל המרחבים הלבנים. בהחלטה נחושה סובב את המזחלת וחזר חזרה לעבר העיירה.
כשצעד פנימה אל הפונדק, הביט לעברו אייבר בתימהון: "מה אתה עושה פה!?" קרא. "שכחתי משהו – הכפפות", ענה ביורן בחיוך. "זו לא סיבה לחזור", ענה אייבר. ביורן ניגש אל הדלפק: "תגיד – אייבר! ייתכן שלמישהו כאן אבד הכלב האסקי שמצאתי?" אייבר הביט בו במבט תמה ושאל: "מה קרה לך? קיבלת כלב במתנה, קח ותיהנה! אלו החוקים כאן – בערבות הצפון" . ביורן נראה מהורהר. "אייבר! תביא כמה גיליונות נייר, אתלה מודעות במקומות מרכזיים בעיירה, אם מישהו שמע על כלב שאבד, שיפנה אליך ואתה תחבר אותו אליי", ביקש ביורן. "אתה לא נורמלי!" קרא אייבר והושיט לחברו כלי כתיבה וניירות. "אמתין כאן או ליד האגם", קרא ביורן ויצא לתלות מודעות.
ביורן ישב בצד הנחל והמתין. חבורת הכלבים שוטטה בריחוק מקום. "אמתין לפחות עד שעות הערב, אחר כך אצא לדרך", הרהר לעצמו. קול צעדים נשמע מאחוריו. ביורן הסתובב. מאחוריו עמד אדם מבוגר, לבוש מעיל מצמר איילים. "סליחה! אבל אתה האדם שמצאת כלב?" שאל האיש בהיסוס. "בהחלט!" ענה ביורן והביט באיש. לפתע נשמע קול נביחה, והאסקי החדש פתח לעברם בריצה מהירה. "סטייסי! סטייסי!" צעק הזקן לעבר הכלב בקול רועד. הכלב זינק בחיבה על הזקן, והוא קיבל אותו בחיבוק נעים. "סטייסי, כבר חשבתי שלא אראה אותך לעולם, מאז שנפלת מהרכבת", קרא הזקן בעיניים לחות.
ביורן הביט בהתרגשות במחזה. "אני לא יודע איך להודות לך, סטייסי הוא בשבילי כל עולמי", אמר האיש ועיניו זולגות דמעות. ביורן הביט במזחלת הכלבים, אחר הביט בזקן וכלבו. "אין ספק שסטייסי נמצא במקום הנכון!" לחש בסיפוק, לחץ את ידו של הזקן ונפרד ממנו לשלום. הוא הרגיש בפעם הראשונה בחייו, שהוא עשה מעשה טוב ומועיל והחזיר את האושר לחייו של מישהו אחר, במקום לדאוג רק לרווחתו האישית…
השבת אבדה לבעליה מפתחת בנו את הרגישות לצערו של האחר וכן בונה בנו אחריות כלפי ממון הזולת. מצווה זו מחזקת בנו את ההכרה שהממון ניתן מריבונו של עולם ועלינו לנהוג עימו בהגינות ויושר. ניתנה לנו הזכות להיות שותפים בהשבת הסדר הנכון והראוי למקומו!
