"זה המסלול המאתגר והמעניין ביותר שמצאתי בבוליביה, ואני הולך לצלוח אותו", אמר ליאור בביטחון. במושב שבדרום הארץ לא היה נער שלא הכיר את ליאור. כולם אהבו אותו, לא רק בשל אופיו השמח והמאיר פנים, אלא בעיקר בזכות מסירותו, רצינותו ועמידתו האיתנה ביעדים שהציב לעצמו.
ליאור נהג ליטול על עצמו מטלות במגוון נושאים, ולא נח עד שהשלים אותן. רבים ראו בו דוגמה לנחישות ולעקביות בהשגת מטרות. "כשמתאמצים, מצליחים!" היה נוהג לומר.
כשבני גילו יצאו לטיולים ומסעות מאתגרים ברחבי העולם, ידעו כולם שליאור יבחר במסלול המעניין והאתגרי ביותר. ואכן, במפגש החברים הקבוע סיפר על המסלול שבחר. "הוא כולל חציית יערות גשם ונהרות גדולים וטיפוס בהרי האנדים האימתניים בפרו ובצ'ילה, ומסתיים בפסגת הר ה'וואינה' בבוליביה. סך הכול חמישה חודשי מסע", סיכם לחבריו הנדהמים.
"אתה לא חושש שהגזמת? אולי כדאי לבחור במקום פחות מורכב ומסוכן", דאגו החברים. דאגתם נבעה בין השאר מפרשת היעלמו של אופק מגדל. אופק היה מגיע למושב בחגים, וחלק מבני הנוער הכירו אותו. לפני כחצי שנה יצא לטיול בדרום אמריקה, ומאז אבד עמו הקשר.
ליאור לא התרשם מדאגתם. הוא ידע לקראת מה הוא הולך והאמין ביכולותיו. כעבור שבוע יצא נרגש בטיסה לברזיל, ליערות האמזונס.
המסע היה מורכב ודרש מיומנות וכושר גופני מפותח. ליאור עבר ביערות צפופים, חצה נהרות שוצפים שורצי תנינים, ולא פעם נקלע למצבים מאתגרים. אמנם למסע יצא לבדו, אך במהלכו פגש מטיילים רבים מרחבי העולם וסיגל לעצמו מנהג לפתח קשר עם כל מטייל שנקרה בדרכו. הוא נהנה מכל רגע במסע המאתגר. מלבד הנופים עוצרי הנשימה ושלל החוויות המרתקות, הייתה זו מטרה שהציב לעצמו, והוא שמח לעמוד בה.
לאחר כל אתגר שנקרה בדרכו נהג לשבת ולצפות בתיעוד ממצלמת האקסטרים שחגר על חזהו. כך ניתח את צעדיו הנכונים או את טעויותיו, מצא פתרונות והסיק מסקנות להמשך.
כעבור ארבעה חודשים ניצב ליאור בפני השלב האחרון של המסע – טיפוס על הר ה'וואינה' בבוליביה. לאחר ימי טיפוס אחדים, במהלך עצירה בבקתת אירוח בפאתי ההר, הבחין לתדהמתו שמצלמת האקסטרים היקרה שהייתה חגורה דרך קבע על חזהו נעלמה. הוא מיהר לפתוח את המחשב הנייד שלו כדי לאתר את מיקומה באמצעות משדר האיתוראן המותקן בה והחל להתקדם בכיוון שהראה לו המחשב. "מוזר, לא הייתי באזור הזה כלל ולא ייתכן שהיא נפלה לי שם", הרהר לעצמו.
לפתע נעצר וקפא במקומו. זעקות אימה וקולות מאבק נשמעו ממבנה עץ מוסווה בהר. ליאור התקדם בזהירות, הציץ מחרך בחלון ונדהם לראות חמישה מטיילים כפותים זה לזה בעיניים קשורות ומולם שני גברתנים חמושים.
הוא הבין מיד את המצב. בעבר שמע על כנופיות שודדים מקומיות האורבות למטיילים ולתיירים זרים. מוחו פעל במהירות והוא החל לגבש תכנית פעולה, אולם טרם הספיק לחשוב בצלילות יצאו השודדים מהצריף והבחינו בו. ליאור חש כיצד הדם אוזל מפניו. בחבטות פראיות הובל פנימה, חפציו נלקחו ממנו, והוא נכפת לצד שאר המטיילים.
שום דבר לא הכין את ליאור למצב כזה. הוא רעד ללא שליטה וציפה לגרוע מכל. מלבד הפחד שחדר לעצמותיו והחרדה האיומה לגורלו, מחשבה אחת לא הרפתה ממנו: "למה זה קרה לי?" הטיח בעצמו ללא מענה.
לפתע נשמעו קולות מחוץ לצריף החשוך. השודדים אצו החוצה לבדוק את פשרם והוכנעו במהירות בידי עשרה מטיילים מלווים במספר מקומיים חמושים. הם נכנסו פנימה בקריאות: "איפה ליאור?" הוא מצמץ והתרגל לאור השמש, ואז זיהה את חברי הקבוצה. אלה היו ישראלים שפגש בתחילת ההר לפני כשבוע. ליאור זיהה אז את מצב רוחם העגום של חלקם ועודד אותם בבדיחות וסיפורים.
"עמדנו קרוב לפסגה כשזיהינו אותך מרחוק. ראינו את השודדים תופסים אותך והבנו שאתה זקוק לעזרה", אמרו לליאור הנרגש ומיד פנו יחד לשחרר את שאר בני הערובה. כשהסיר ליאור את כיסוי הפנים מאחד השבויים, הבזיקה לרגע ההכרה במוחו. "מה שמך?" שאל בדריכות. "אופק מגדל", הגיעה התשובה שהותירה אותו בהלם.
ליאור חש התמונה מתחברת ומתבהרת. עתה הבין מדוע איבד את המצלמה, מדוע נחטף והגיע למצב כזה. חיוך גדול נפרס על פניו.
כששבו השניים יחד לארץ, ידע ליאור שמלבד השלמת אתגר המסע, ראה במו עיניו כיצד "כל מה שעושה ה' הכול לטובה", וידע שמסר זה ילווה אותו לאורך כל חייו.
*
בחיים "קורים" לנו כל מיני דברים, ולא תמיד אנחנו מצליחים להבין למה ומדוע. ואיך זה "קרה" דווקא לנו. אולם התורה מלמדת אותנו ש"אין עוד מלבדו", והאמונה שלנו היא ש"הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים", וכל מה שקורה איתנו הוא תוצר של השגחה מיוחדת חכמה וכוללת כל שפועלת אך ורק לטובתינו העליונה. אימון ושינון מתמיד שכל מה שקורה לנו הוא מאת ה' ולטובה, יתן לנו כוח להתמודד עם כל מה שיבוא עלינו.
