המכונית של אלי נתקעה בחולות שבכניסה לשכונה, והוא ניגש לשמשון מחנות ה'טמבור' וביקש שרשרת עבה כדי שיוכל לחבר אותה למשאית ולגרור את הרכב. שמשון הביא שרשרת עבה במיוחד ואלי הצליח לגרור את הרכב, אבל באמצע העלייה לכיוון הבית נקרעה השרשרת בפתאומיות, והרכב הידרדר בעוצמה לתוך אחת החנויות וגרם לנזקים גדולים. בעל החנות ניגש לאלי ותבע ממנו לשלם על הנזקים שנגרמו, אבל אלי טען: "אני לא אשם, תתבע את שמשון מחנות הטמבור שלא הביא לי שרשרת טובה כדי לגרור בעזרתה את הרכב!" אבל גם שמשון התנער מאחריות וטען שזאת בעיה של אלי בלבד. האם אלי צריך לשלם את הנזק שנגרם לחנות, או שאולי אף אחד מהם לא צריך לשלם?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שפ"ו סעיפים א' – ב' בדין: 'מזיק בגרמא'. סימן ש"ו סעיף ו' בדין: 'סומך על דיבור חברו'. סימן תכ"א סעיף י' בדין: 'מזיק בכוחו'.
תשובה לשאלה 'חרם הדדי' (שאלה מס' 748)
תקציר השאלה השבועית: יחזקאל היה זכיין של רשת של מאפים מהגדולות במשק. כשנפסקה תנועת הלקוחות בפתאומיות לחנותו, הוא התקשר לכמה חברים ושמע מהם שציבור שלם החרים את מוצרי הרשת בגלל התנהגות לא ראויה של אחד ממנהלי החברה שפגע בכבוד גדולי התורה. יחזקאל התחיל לראות שהוא מפסיד כסף בגלל התנהלות החברה שסירבה להתנצל. הוא החליט להפסיק לשלם את דמי הזכיינות החודשיים ולתבוע אותם לדין תורה עד שיפצו אותו על הנזקים הכלכליים שנגרמו לו בגללם. מה דעתכם – האם הוא נהג נכון בכך שהחליט שלא לשלם את דמי הזכיינות החודשיים?
תשובה בקצרה: בעלי הרשת נקראים מזיקים ב'גרמא' וחייבים לתקן את דרכם, וכל עוד הנזק מתמשך בגלל ההתנהגות שלהם, הזכיין לא חייב לשלם לפי ההלכה את דמי הזכיינות.
תשובה בהרחבה: למדנו בהלכה שאדם שמוציא שם רע על הסחורה של חברו או שעושה מעשה בפועל שבגללו אנשים ידירו את רגליהם מחנותו של חברו, נחשב מבחינה הלכתית כ'מזיק בגרמא' שאומנם פטור מתשלום הנזקים ב'דיני אדם' אבל מתחייב בהם ב'דיני שמיים'.
הכלל ההלכתי הוא שבכל מקום שיש נזק שעומד ומתמשך, חובה על המזיק לעשות כל מה שביכולתו כדי להסיר את הנזק. כמו שראינו בהלכה לגבי בעל דירה שהשכיר את דירתו לאדם אלים ומזיק, שכאשר אותו שוכר אלים מזיק לשכנים ולדיירי האזור – אפשר לעשות עליו חרם עד שיפסיק להשכיר את הדירה לאותו אדם אלים שגורם נזק לתושבי האזור. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קע"ה סעיף מ', דברי הרמ"א סימן שפ"ו סעיף ג') ולכן במקרה הזה האחריות היא על בעלי הרשת, והם צריכים להסיר את הנזק שגורם לאותו ציבור להדיר את רגליו מחנויות הרשת והזכיינים שלהם. נוסף על כך, ברור לנו שעל הרשת להיות אחראית שהזכיין שרוכש ממנה את הסחורה, יוכל למכור אותה ללקוחותיו בלי שהיא תפגע ביכולת המכירה שלו ללקוחות ובלי לגרום לו לנזקים.
האם מועילה תפיסה ב'גרמא'?
יש צד נוסף להתיר לזכיין לא להעביר את הכסף: במקרה שהוא תופס אצלו את דמי הזכיינות ומסרב להעביר אותם לרשת בגלל הנזק שנגרם לו, יש מחלוקת הפוסקים (ש"ך ו'קצות החושן') האם מועילה תפיסה של הניזק בכסף כאשר הנזק נעשה ב'גרמא'. בכל אופן ניתן לסמוך על דעת הפוסקים שסוברים שהוא יכול לתפוס אצלו את הכספים עד שיסתדר עם החברה לגבי אופן התשלום בעבור הנזקים שנגרמו בעקבות ההתנהלות שלהם.
