בדיוק מהתרחיש הזה רצה בארי להימנע כאשר הוא הוציא את הכיתה שלו, לטיול השנתי. וזאת הסיבה שהוא ביקש מכולם לארגן לעצמם חדר מראש ולדאוג לכל הפרטים הללו בינם לבין עצמם. אבל פניו הנפולות של יצחק – התלמיד השקט והביישן, העידו על המתרחש עוד לפני שניגש לעברו ואמר לו בקול חלש:" המורה, אין לי חדר, איפה אני יכול לישון?"
בארי הרגיש שהוא מתפוצץ מבפנים. חודש וחצי שכל התלמידים מתכוננים לטיול השנתי הזה ועכשיו אתה אומר לי את זה? כשכבר הגענו לאכסניה וכולם כבר התמקמו להם בחדרים?
אבל יצחק היה ידוע כתלמיד שקט ומפוזר ודברים רבים הטרידו את שלוותו. רק לפני יומיים איבד יצחק את סבו האהוב, קשיש ניצול שואה שנפטר בשיבה טובה בגיל תשעים וחמש, ולא היה לו פנאי לעסוק במציאת חדר לעצמו עבור הטיול השנתי.
בארי עמד מתוסכל וחכך בראשו מה לעשות וכיצד ניתן למצוא עבור יצחק חדר, מבלי לעורר מהומות בין התלמידים.
בהתחלה הוא חשב לקרוא לכל הכיתה ולספר להם שלאחד התלמידים אין איפה לישון, אולם הוא ידע שיצחק עלול להתבייש מהמהלך הזה ולכן העדיף לעשות את כל ההתנהלות בחשאי מול התלמידים עצמם ובצורה דיסקרטית. "תמתין לי ליד האוטובוס, אני הולך לעשות בירור קצר ועוד כמה דקות אני אחזור אליך ואגיד לך לאיזה חדר אתה יכול להיכנס".
בארי עשה סיבוב מהיר בן החדרים וגילה שאין נכונות מצד התלמידים האחרים בכיתה, להכניס את יצחק לחדרם. הוא הרגיש מאוכזב, בגלל שבכל חדר שדפק על דלתו הוא שמע את התשובה הבאה: "המורה, היינו מכניסים אותו בכיף. אבל תראה, אין לנו מקום בחדר, זה בסך הכול חדר של חמישה תלמידים ולא מתאים להכניס לכאן עוד אחד. מצטערים…"
"איך אתם הייתם מרגישים אם הייתם נאלצים לעמוד בחוץ ולחכות שמישהו יואיל בטובו להכניס אתכם לחדר כדי שיהיה לכם מקום לשים את הראש?" טען בארי כנגד התלמיד שהתחמק אף הוא בתירוץ כלשהו. "זה לא היה קורה לי, בגלל שהייתי דואג מראש למצוא לעצמי מקום ולא סומך על הרגע האחרון!" ענה התלמיד ופתאום הרגיש בארי שאין לו מה לענות על הטענה של תלמידו.
מצד שני, הוא הרגיש איך שהכעס גואה בו ומציף אותו. לא לערכים כאלו הוא מחנך את התלמידים האלו. מה זו האגואיסטיות הזאת?
ואז הוא הרגיש פתאום טפיחה קלה על השכם. זה היה דודי תלמידו שאמר לו: "המורה, שמעתי שאתה מחפש מקום בשביל יצחק. אני מוכן שהוא ייכנס לחדר שלנו ויישן איתנו שם ואם צריך אצא גם מהחדר ואשן איתו בחדר אחר. העיקר שלא יתבייש!"
בארי הרגיש כיצד הוא מתרגש מהמחווה של דודי. כל כך הרבה אכפתיות ורצון טוב. המחווה הזאת הייתה כל כך בולטת, על רקע סירובם של שאר תלמידי הכיתה.
ביום שלישי חזרו התלמידים מהטיול השנתי כאשר למחרת היה להם ערב כיתה שבו אמורים היו להגיע כלל התלמידים לפעילות חברתית. בסוף האירוע בארי החל לנקות בעצמו את הכיתה ושוב היה זה תלמידו דודי שלקח מטאטא, הגדיל ראש והחל לנקות את הכיתה מבלי שנתבקש, מתוך רצון לסייע למנקה שרוצה כבר לסיים את העבודה וללכת הביתה.
הוא עבר בין השולחנות, הרים את הכיסאות ואסף את כל הפסולת. היו לבארי מספר תלמידים שניסו לברוח מהמטלה המתישה הזו של ניקיון הכיתה. היו תלמידים שעשו את עצמם 'כאילו' הם מנקים את הכיתה. אבל רק דודי היה התלמיד היחיד שניקה מכל הלב ועשה את המטלה הזאת כמו שצריך.
בארי החליט שהוא חייב לדבר עם ההורים של דודי, כדי לבדוק מה המתכון הסודי שלהם להצלחה כדי לגדל ילד מדהים שכזה. בינתיים עבר שבוע והגיע הזמן לאספת ההורים שבה מתאספים כולם כדי לקבל דיווח מהמחנך על התקדמות לימודם של הילדים.
בארי התחיל את אספת ההורים בחמש אחר הצהריים. עבורו תמיד אספת הורים הייתה ערב מתיש ביותר שבו עליו לתת דיווח להורים על הציונים ועל מצבו ההתנהגותי של בנם.
לקראת השעה תשע בערב ראה בארי שאמור להיכנס אליו ההורה האחרון: הוא בדק מי זה ברשימה והתברר לו שזה היה לא פחות ולא יותר מאביו של דודי. בארי היה מפורק מעייפות, אולם לקח נשימה עמוקה ואחרי שסיים עם אבא אחר, הזמין את אביו של דודי להיכנס לכיתה. אביו של דודי נכנס ולפני שבכלל התיישב הסתכל על בארי ואמר לו: "תשמע, אם אתה רוצה ולמרות שחיכיתי כאן חצי שעה, נוכל לעשות את השיחה הזו מחר או בטלפון. אני רואה שאתה מפורק מעייפות!".
בארי הופתע מהמחווה של אבא של דודי והשיב: "זה בסדר, בוא נקיים את השיחה הזאת. אתה האחרון שלי. אחריך אני הולך לבית שלי". ואז אביו של דודי התעקש ואמר לבארי: "לפחות תן לי להכין לך קפה… אתה נראה לי ממש עייף והעיניים שלך אדומות. בטח עברת הרבה עד לפגישה איתי". בארי הנרגש ניסה בהתחלה לסרב אבל ראה עד כמה אביו של דודי נחוש, הוא ויתר ואביו של דודי הכין לו את הקפה.
עשרות הורים בארי ראה באותו ערב ואף אחד מביניהם לא הציע לו לשתות קפה או התעניין בשלומו, רק אביו של דודי עשה זאת. באותו רגע בארי הרגיש שהוא קיבל תשובה מדוע יצא לאביו של דודי בן מדהים כל כך כמוהו. ההתחשבות הזו והסולידריות החברתית עברו לו בדם עוד מההורים שלו, מכיוון שזה מה שהוא ראה בבית, זאת ההתנהגות שלו בכל מהלך החיים…
הרבה פעמים הורים שוברים את הראש בניסיון להבין כיצד לגרום לילדים שלהם להתנהג טוב יותר. כיצד להקנות להם ערכים ועל זה אמר כבר מישהו חכם: "רוצה להנחיל ערכים ומידות לילדים שלך? תתחיל בעצמך". אין שיטה יותר טובה להקניית ערכים מאשר הדוגמה האישית. ואם נרצה לקצר את זה למשפט אחד: את החינוך שאתה רוצה להקנות לילדים שלך, תתחיל ליישם על עצמך – התוצאות על הילדים, יגיעו בהמשך…
