רוברט וג'וני עבדו במשטרת ניו יורק למעלה מעשרים שנה, אבל יום עמוס כל כך באירועים טרם חוו: כבר בבוקר התקבל במוקד המשטרה דיווח על שוד אלים שמתבצע באחת מסמטאותיה של שכונת הארלם: גבר בגיל העמידה שדד באיומי אקדח את בעל המרכול השכונתי. רוברט וג'וני הפעילו את הסירנה ודהרו לעבר המקום. הם הצליחו להגיע במהירות המרבית מבחינתם, אבל מאוחר מכדי למנוע את השוד.
השניים טרם הספיקו להתאושש, וכבר התקבלה קריאה נוספת: אדם בן שישים וחמש נלכד בקומה הרביעית בבניין שעולה בלהבות.
ג'וני ורוברט יצאו למקום במהירות, וביחד עם צוותי הכבאות וההצלה של ניו יורק הצליחו לחלץ את האיש.
בשעה שתיים התקבלה שיחה ממזכירתו של מפקד התחנה, רב פקד ג'יימסון.
"מעניין מה הוא רוצה מאיתנו הפעם", אמר ג'וני לרוברט.
"אין לי מושג", ענה לו רוברט, "אבל אם הוא עומד לנזוף בנו הפעם, לא אשתוק יותר. אני מוכן לעזוב את העבודה במשטרה…"
כשהגיעו ללשכתו של מפקד התחנה ג'יימסון, ראו על פניו חיוך גדול ורחב. הוא הורה להם לשבת, ואז אמר להם: "קיבלתי עליכם דיווח חיובי ביותר, החברים שלכם מעריכים מאוד את עבודתכם. אני רוצה לציין אתכם לשבח, וגם אמליץ לצרף אתכם לפיילוט חשאי שעושה משטרת ניו יורק בניסיון להפחית את אחוזי הפשיעה בעיר. אני רוצה שתתחילו לתת 'דוחות חיוביים' לאנשים!"
רוברט וג'וני הסתכלו איש על רעהו ולא הבינו.
"אילו דוחות?!" שאל רוברט, "להזכירך, אני שוטר, לא גננת שמחלקת סוכריות".
"דוחות חיוביים", ענה ג'יימסון. "במקום לתת דוחות שליליים לעבריינים, נתחיל לחלק דוחות חיוביים ונעודד התנהגות אזרחית טובה. תמורת הדוחות אנשים יקבלו כסף או טובות הנאה אחרות. אם נניח תיתן דו"ח לאזרח שעשה מעשה טוב, ניתן יהיה להמיר את הדו"ח בהנחה בחנויות שבהן הוא נוהג לקנות".
"דוחות חיוביים…" מלמל מעצמו ג'וני, "נשמע מעניין…"
"אפילו מעניין מאוד!" המשיך המפקד. "הניסוי נערך בשיתוף מחלקת הסוציולוגיה של אוניברסיטת ניו יורק, ואם יצליח, הוא יעורר מהפכה בכל העולם ומדינות נוספות יאמצו אותו. אינכם צריכים לענות עכשיו. חשבו על העניין ואמרו לי מה דעתכם".
רוברט וג'וני חשבו על הרעיון, וביום המחרת מסרו למפקד התחנה את הסכמתם. הם יהיו השוטרים הראשונים שיתחילו לחלק בניו יורק דוחות חיוביים.
בתחילה נראה להם המהלך מוזר ולא טבעי. אנשים לא תמיד הבינו מה פשר הדו"ח המוזר שקיבלו, אבל מהר מאוד התחילו להתרגל לעניין.
שמם של הדו"חות החיוביים הלך לפניהם, ואנשים רבים רצו לזכות בהם.
לאור הצלחתם של ג'וני ורוברט החלה משטרת ניו יורק לצרף שוטרים נוספים לניסוי החברתי המיוחד הזה. השוטרים חולקו לזוגות, כל זוג פעל במתחם אחר.
עזרת לאזרח אחר לתקן צמיג? קיבלת דו"ח חיובי. ניקית את המדרכה? קיבלת דו"ח חיובי. הרמת את הלכלוך והשלכת לפח? דו"ח חיובי.
כמה חודשים לאחר תחילת הניסוי התברר לחוקרי המחלקה הסוציולוגית באוניברסיטת ניו יורק ולמשטרת ניו יורק שהפשיעה והעבריינות בעיר ירדו ביותר משלושים אחוז!
חוקרים הגיעו לידי מסקנה שאנשים נוטים להיטיב את דרכם ולהתנהג למופת כאשר מוצע להם תמריץ חיובי.
שנה לאחר תחילת המבצע קרא שוב מפקד התחנה לרוברט ולג'וני ואמר להם: "נו, מה אתם אומרים? אתם רוצים להמשיך במבצע הזה ולחלק דוחות חיוביים, או שאתם רוצים לחזור לעבודה הקודמת שלכם, לתפוס עבריינים ולחלק להם דוחות שליליים?"
רוברט וג'וני הסתכלו שוב איש על רעהו ואמרו: "אין שאלה בכלל, המפקד, נשמח מאוד להמשיך בחלוקת הדוחות החיוביים. דוחות אלה גורמים לאנשים להבין שהם יכולים להועיל לחברה ולהוות דוגמה ומופת בהתנהגותם…"
כעבור חמש שנים פרש רוברט מהמשטרה. איש אחריו לא הצליח לשחזר את השיא שהוא השאיר אחריו: חלוקת שבעת אלפים וחמש מאות דוחות חיוביים בתוך חמש שנים…
אנחנו רגילים לחשוב לעיתים בצורה מקובעת, אך אם נצליח לחשוב מחוץ לקופסה, נגלה פתרונות יצירתיים להפליא. לפעמים כל מה שצריך הוא פשוט לראות את הדברים בדרך שונה בתכלית, ואין גבול לטוב היצירתי שאנחנו יכולים להוציא אל הפועל.
