ג'ו סולבו הניף את גביע הזהב של מרוץ הג'ירו כלפי מעלה, חייך אל המצלמות וירד בקלילות מבימת הניצחון. זאת כבר השנה השנייה ברציפות שהוא זוכה במקום ראשון במרוץ האקסטרים לאופניים בצ'ילה. מרוץ זה נחשב מאתגר מאוד וכולל רכיבה על גבעות ופסגות הרים, עד מעבר על מים קפואים. המרוץ דורש כושר על ועמידה בתנאים קשים כמו חוסר שינה ומזון. המרוץ נמשך כמה ימים והוא שמור למקצוענים בלבד.
עוד בצעירותו התאהב ג'ו באופניים. הוא היה רוכב שעות בהרים סביב עיר מולדתו. במשך הזמן רכש ג'ו זוג אופניים משובחים וכן נרשם למועדון רוכבי אופניים מקומי. בנחישותו והתמדתו הרשים ג'ו את המאמן שלו, וכמצטיין הנבחרת קנה המאמן עבורו כרטיס השתתפות במרוץ האופניים המפורסם, ה'טור דה פראנס' בצרפת. זו הייתה חוויה יוצאת מן הכלל. המרוץ היוקרתי הזה מתוקשר היטב, ומשתתפים בו כל הרוכבים הגדולים מרחבי העולם. ג'ו חזר משולהב, אם בתחילה היו החלומות שלו צנועים כמו לנצח בתחרות המקומית במחוז הולדתו, הרי כעת היו לג'ו חלומות בקנה מידה עולמי – לנצח באליפויות עולמיות לרוכבי אופניים.
הוא ידע שכדי להגיע רחוק עליו לעבוד קשה ובעיקר לרכוש את הסודות הקטנים של רוכבי האופניים הוותיקים. ג'ו למד הכול על המקצוע – החל בתזונה נכונה ועד ביגוד מתאים ומשקפי רוכבים.
כשנודע לו על מרוץ האקסטרים – ג'ירו – בצ'ילה, ידע ג'ו שזה החלום שלו: להגיע ראשון במרוץ האופניים המאתגר הזה.
אולם כשהגיע ג'ו למחנה הרוכבים בצ'ילה, הוא חטף הלם. גדולי הרוכבים המפורסמים ביותר היו שם, חברֶה כמו אדי מרקס, גריינט תומאס ועוד רוכבים בעלי שם סבבו שם מוקפים במעריצים ואנשי תקשורת. "צפויים לי אימונים קשים", אמר ג'ו לעצמו. את הימים הבאים בילה ג'ו בהיכרות עם שלל תוואי השטח המאתגרים של המרוץ. אבל כל פעם שנתקל באחד מרוכבי העל חולף על פניו, הייתה עננת ייאוש אופפת אותו. "אין סיכוי לנצח את האריות הללו!" היה נאנח בלחש.
יומיים לפני התחרות התיישב ג'ו במרפסת חדרו במלון. קולותיהם של הצופים שהחלו להגיע בהמוניהם לאזור התחרות, הפילו את רוחו. "גם אם אתן את המקסימום שלי, זה עדיין לא זה…" נאנח ג'ו. לפתע הוא ראה רוכב אופניים זקן במסלול האימונים הקרוב. הלה הבחין במראה פניו הנפולות, עצר את אופניו ופנה אליו :"הכול בסדר בחור? אופניים זה רק ספורט!" ג'ו הזמין אותו להיכנס פנימה. הרוכב, ששערות שיבה כיסו את ראשו, הציג עצמו כאלוף מרוץ הג'ירו בעבר. "אני כבר לא משתתף בתחרויות בגלל הגיל, אבל עדיין מגיע בגלל ההתרגשות והאווירה", חייך. לאחר שיחה ארוכה נפרדו השניים בלחיצה יד חמה. "אנסה לאמץ את העצה", אמר ג'ו בעיניים בורקות. "זה עשוי להצליח!"
כעבור יומיים נפתח מרוץ האקסטרים בקול שריקה עזה. מאות רוכבים מנוסים שעטו קדימה ונעלמו במרומי הגבעות. קריאות הצופים היו מטורפות. בתחילת המסלול לא היה ג'ו מהראשונים, אך ככל שהתארכה הדרך הוא החל להתקדם לעבר הראשונים במרוץ. הוותיקים הביטו בפליאה על הרוכב הצעיר והלא־מוכר. שאגות הרוכבים וקריאות הבוז לא החלישו את ג'ו שהתמקד באתגרי הדרך. אבל בישורת האחרונה של המרוץ נותרו רק שלושה מובילים בראש – יחד עם ג'ו היו אדי הבלגי וגריינט האנגלי. השניים ניסו בכל כוחם לעקוף את ג'ו, אך ללא הצלחה. ג'ו היה הראשון שחצה את קו הסיום וזכה בגביע הזהב הראשון שלו בתחרות האקסטרים היוקרתית בעולם. גל האכזבה של האוהדים הוותיקים לא איחר לבוא. "לא ייתכן שמישהו יעקוף את אדי האגדי!" אבל ג'ו לא התרשם מקולות המחאה. הדבר חזר על עצמו גם בשנה שאחר כך. אולם אז הלחשושים על אודות הרמאות של ג'ו כבר הפכו לכתבות, ובעלוני הספורט השונים הועלו סימני שאלה קשים על ישרותו של ג'ו. במועדוני הספורט עסקו בשאלה האם ניצחונו של ג'ו חוקי או לא. צוות שופטים מיוחד מלווה ברופא מומחה ערך לג'ו בדיקות דם וציין שג'ו נמצא נקי ואינו נוטל שום סם שאינו חוקי. התעלומה סביב ניצחונותיו החוזרים של ג'ו הייתה גדולה.
כדי שלא לפגוע בשמה המכובד של התחרות היוקרתית, החליט ג'ו ליזום פגישה עם איל ההון – רוקפלר – הספונסר של תחרות האקסטרים ומועדוני הרוכבים בדרום אמריקה. הללו נפגשו בווילה המפוארת של הנדיב. "מה הסוד שלך?" שאל הטייקון. וג'ו השיב: "פשוט מאוד! אך שמור זאת בסוד", אמר והתיישב בחיוך. "שאר הרוכבים מנסים לרכוב לאורך כל הדרך במהירות ובמאמץ ולאט לאט נחלשים". ג'ו עצר מעט. "בעצתו של רוכב ותיק, לקחתי את כל תוואי התחרות ומיפיתי אותו בדיוק רב, עברתי על כל שביל ועלייה או ירידה. בדקתי היכן עליי להגביר מאמץ, היכן אני יכול להרפות, מתי הזמן לאכול תוך כדי נסיעה ומתי לא. מהם הזמנים השקטים שבהם אני יכול להרפות ולהתארגן מחדש להמשך. כל זה גרם לי למקסם את התוצאות ולהשקיע את המאמץ דווקא במקומות המתאימים ולהגיע לניצחון!"
לאורך השנה יש לנו שבתות וחגים. אלו זמנים מיוחדים שבהם אנו מתמלאים באנרגיות חדשות, כל חג לפי אופיו ומהותו. התמקדות בזמנים אלו והתמלאות מהאור המיוחד של כל חג, מאפשרות לנו להתעצם ולהתמלא בכוחות חיוניים וכך לבצע טוב יותר את תפקידנו הייחודי בשאר ימות השנה.
