צְבִי הָיָה גֵּאֶה בְּעַצְמוֹ. אִם רַק הָיָה יָכוֹל, הוּא הָיָה טוֹפֵחַ לְעַצְמוֹ עַל הַשֶּׁכֶם שֶׁלּוֹ וְאוֹמֵר: "כָּל הַכָּבוֹד, צְבִי, תַּמְשִׁיךְ כָּךְ, וּבֶאֱמֶת תִּהְיֶה בַּסּוֹף רֹאשׁ הָעִיר!"
בַּיָּמִים שֶׁקָּדְמוּ לְכָךְ עָבַד צְבִי לְלֹא מָנוֹחַ. הוּא הוֹדִיעַ עַל כַּוָּנָתוֹ לְהִתְמוֹדֵד עַל מִשְׂרַת רֹאשׁ הָעִיר, וְהֵחֵל לְפַרְסֵם בְּרַחֲבֵי הָעִיר תְּמוּנוֹת וּכְרָזוֹת עִם תְּמוּנָתוֹ עוֹמֵד בְּגָאוֹן, וְעִם הַכּוֹתֶרֶת "צְבִי, הָאִישׁ הֲכִי טוֹב לָעִיר שֶׁלִּי". הַמּוֹדָעוֹת נִתְלוּ בְּכִכַּר הָעִיר, בַּפֻּנְדָּקִים וּבַמְּלוֹנוֹת. כַּתָּבֵי הָעִתּוֹנִים פָּנוּ אֵלָיו כְּדֵי שֶׁיִּתְרַאֲיֵן אֶצְלָם וִיסַפֵּר עַל כַּוָּנוֹתָיו לְפִתּוּחַ הָעִיר. "אֲנִי אֶדְאַג לְכָל תּוֹשָׁב בָּעִיר", הוּא אָמַר בְּאִכְפַּתִּיּוּת, "חָשׁוּב שֶׁתִּבְחֲרוּ בִּי, הָעִקָּר לֹא בִּזְבוּלוּן", הוּא הִדְגִּישׁ. בְּוַדַּאי אַתֶּם שׁוֹאֲלִים – מִי הוּא זְבוּלוּן? זְבוּלוּן הוּא רֹאשׁ הָעִיר הַנּוֹכְחִי. הוּא כִּהֵן כְּבָר עֶשֶׂר שָׁנִים, וְרֹב תּוֹשָׁבֵי הָעִיר טוֹעֲנִים שֶׁהוּא רֹאשׁ הָעִיר הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם. דִּבּוּרִים שֶׁהִרְגִּיזוּ מְעַט אֶת צְבִי, שֶׁהָיָה נָחוּשׁ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּדֵי שֶׁזְּבוּלוּן יֵלֵךְ לְבֵיתוֹ, וְאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ יִהְיֶה רֹאשׁ הָעִיר הֶחָדָשׁ.
בְּאֶחָד מִן הַיָּמִים עָבַר צְבִי עַל מִכְתְּבֵי הַדֹּאַר שֶׁקִּבֵּל. הָיוּ שָׁם מִכְתָּבִים מִקְּרוֹבֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וּמִתּוֹשָׁבִים שֶׁהִבִּיעוּ תְּמִיכָה בְּכַוָּנוֹתָיו, וְהָיָה שָׁם עוֹד מִכְתָּב שֶׁל 'עִתּוֹן הָעִיר'.
"הַזְמָנָה לְעִמּוּת פֻּמְבִּי מוּל רֹאשׁ הָעִיר זְבוּלוּן", קָרָא בְּקוֹל צְבִי. "אֲנִי צָרִיךְ לְהָכִין אֶת הַחֲלִיפָה שֶׁלִּי", חָשַׁב לְעַצְמוֹ, וּמִיָּד הָלַךְ לְחַיָּט כְּדֵי לְהִתְכּוֹנֵן כָּרָאוּי לַמַּעֲמָד. הָיָה חָשׁוּב לוֹ לְהַשְׁאִיר רֹשֶׁם טוֹב עַל כָּל הַתּוֹשָׁבִים, "זֶה יָכוֹל לִתְרֹם רַבּוֹת לְנִצְחוֹנִי בַּבְּחִירוֹת", הִזְכִּיר לְעַצְמוֹ.
בַּיּוֹם הַמְּיֹעָד הִקְדִּים צְבִי וְהִגִּיעַ לְאוּלַם הַכְּנָסִים זְמַן נִכָּר לִפְנֵי הַכִּנּוּס כְּדֵי לְהִתְכּוֹנֵן וּלְהָכִין אֶת עַצְמוֹ, וְכַעֲבֹר זְמַן לֹא רַב הַקָּהָל הֵחֵל לְהִתְיַשֵּׁב בַּמּוֹשָׁבִים. וְאָז הוֹפִיעַ הַמַּנְחֶה, לְיָדוֹ הַצַּלָּמִים וְכַתָּבֵי הָעִתּוֹנוּת.
"שִׂימוּ לֵב", פָּתַח הַמַּנְחֶה, "הָעִמּוּת יְחֻלַּק לִשְׁנֵי חֲלָקִים, כְּשֶׁבֵּין לְבֵין תִּתְקַיֵּם הַפְסָקַת הִתְרַעְנְנוּת קְצָרָה. וְכָעֵת, הָבָה נַתְחִיל בָּעִמּוּת". צְבִי הִשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹר עַל קֹר רוּחַ וְלַעֲנוֹת עַל כָּל שְׁאֵלָה בִּמְתִינוּת וּבְרִבּוּי פְּרָטִים, אַךְ הַשִּׂנְאָה הַסְּמוּיָה שֶׁלּוֹ לִזְבוּלוּן הֵחֵלָּה לְבַצְבֵּץ, וְהוּא הֵחֵל לְהַשְׁמִיץ קַלּוֹת אֶת זְבוּלוּן, לְעֵינֵי כֻּלָּם. "אֲנִי הָאָדָם הַמַּתְאִים בְּיוֹתֵר לְרָאשׁוּת הָעִיר. מַר זְבוּלוּן הוּא סְתָם אָדָם זָקֵן שֶׁכְּדַאי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית אָבוֹת, מֵאֲשֶׁר שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ הָעִיר שֶׁלָּנוּ". הַקָּהָל נָע בְּאִי נוֹחוּת, גַּם הַמַּנְחֶה הָיָה קְצָת בְּהֶלֶם, וְהוּא הִכְרִיז עַל הַפְסָקַת הִתְרַעְנְנוּת.
"צְבִי!" נִשְׁמְעָה קְרִיאָה לְעֶבְרוֹ, וּצְבִי הִסְתּוֹבֵב לְאָחוֹר. הוּא הֻפְתַּע לִרְאוֹת אֶת זְבוּלוּן. "אֶפְשָׁר לָתֵת לְךָ טִיפּ?" הַשְּׁאֵלָה הִפְתִּיעָה אוֹתוֹ. "אֲהָהּ… כֵּן, לָמָּה לֹא".
"כְּשֶׁאֲנִי פּוֹנֶה לַתּוֹשָׁבִים, אֲנִי חוֹשֵׁב אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר לָהֶם, אֵיךְ אוּכַל בִּתְקוּפַת כְּהֻנָּתִי כְּרֹאשׁ הָעִיר לִדְאֹג לְכָךְ שֶׁכָּל תּוֹשָׁב יִחְיֶה בְּשִׂמְחָה וּבְבִטָּחוֹן. אֲנִי לֹא מְנַסֶּה 'לְהוֹרִיד' אֶת הָאַחֵר, אֲנִי מְנַסֶּה לְהָרִים אֶת עַצְמִי וְלַעֲזֹר לַסְּבִיבָה". צְבִי הִקְשִׁיב בְּשִׂימַת לֵב, "יִתָּכֵן שֶׁטִּיפּ זֶה יוֹעִיל עֲבוּרְךָ".
כַּעֲבֹר זְמַן לֹא רַב הֵחֵל הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעִמּוּת. "כְּבוֹד הַמַּנְחֶה, אִם יֻרְשֶׁה לִי לְהַכְרִיז דְּבַר מָה", בִּקֵּשׁ צְבִי וְנַעֲנָה בְּחִיּוּב. "קָהָל יָקָר, אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְנַצֵּל בִּפְנֵיכֶם וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִמַּר זְבוּלוּן, הִתְנַהַגְתִּי לֹא יָפֶה וְדִבַּרְתִּי אֵלָיו בְּצוּרָה לֹא נְאוֹתָה", הַקָּהָל הֻפְתַּע, "חָשַׁבְתִּי עַל עַצְמִי בִּמְקוֹם עַל הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בֶּאֱמֶת… עֲלֵיכֶם, הַתּוֹשָׁבִים. עַל הַצְּרָכִים שֶׁלָּכֶם, עַל הַדְּאָגוֹת שֶׁלָּכֶם וְעַל הַדְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁפֵּר בָּעִיר שֶׁלָּנוּ וְלַהֲפֹךְ אוֹתָהּ לְמָקוֹם יוֹתֵר נִפְלָא מִמָּה שֶׁהִיא. זְבוּלוּן הוּא אַחַד הָאֲנָשִׁים הַיְּקָרִים וְהַמֻּכְשָׁרִים בְּיוֹתֵר בָּעִיר שֶׁלָּנוּ, וּלְמַעַן הַהֲגִינוּת אֲצַיֵּן, שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי אַצְבִּיעַ לוֹ בַּבְּחִירוֹת הַקְּרוֹבוֹת, כִּי אֵין אָדָם יוֹתֵר רָאוּי מִמֶּנּוּ לִהְיוֹת רֹאשׁ הָעִיר שֶׁלָּנוּ". צְבִי סִיֵּם וְיָרַד מֵהַבָּמָה, קְצָת מְסֻחְרָר מֵהַדְּבָרִים שֶׁאָמַר. נִדְמֶה הָיָה לוֹ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מְחִיאוֹת כַּפַּיִם רוֹעֲמוֹת מִכִּוּוּן הַקָּהָל.
כַּעֲבֹר תְּקוּפָה קְצָרָה, בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחַר הַבְּחִירוֹת – – –
"נוּ, אָז אֵיךְ הַמַּרְגָּשׁ לִהְיוֹת רֹאשׁ הָעִיר?" שָׁאַל צְבִי. זְבוּלוּן הִגִּישׁ כּוֹסוֹת תֶּה מַהְבִּילוֹת וְעוּגִיּוֹת בֵּיתִיּוֹת חַמּוֹת, "תְּחוּשַׁת שְׁלִיחוּת, זֶה מָה שֶׁעוֹבֵר בִּי, הָרָצוֹן לַעֲשִׂיָּה, לְעֶזְרָה, מְמַלֵּא אוֹתִי", צְבִי הִתְרַוֵּחַ עַל הַכֻּרְסָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל זְבוּלוּן.
"אֲבָל יֵשׁ לִי רַק שְׁאֵלָה אַחַת שֶׁמַּטְרִידָה אוֹתִי כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן", הוּא פָּנָה לִזְבוּלוּן, "בְּבַקָּשָׁה, שְׁאַל, אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאֵדַע לַעֲנוֹת", חִיֵּךְ זְבוּלוּן בְּשׁוֹבְבוּת.
"לָמָּה הִסְכַּמְתָּ לַעֲזֹר לִי בְּיוֹם הָעִמּוּת?" "אֲנִי אֶעֱנֶה לְךָ בִּשְׁאֵלָה", אָמַר זְבוּלוּן, "מַדּוּעַ הֶחְלַטְתָּ לִתְמֹךְ בִּי?"
"כִּי רָצִיתִי לַעֲזֹר לָעִיר וְלֹא רַק לַחֲשֹׁב עַל עַצְמִי", עָנָה צְבִי.
"בְּדִיּוּק", זְבוּלוּן הִבִּיט לְעֵינָיו שֶׁל צְבִי, "בִּמְקוֹם לְהִלָּחֵם בַּחֹשֶׁךְ, צָרִיךְ לְהַגְבִּיר בְּאוֹר – בִּמְקוֹם לְהַאֲשִׁים אֶת הַזּוּלַת בַּבְּעָיוֹת הַקַּיָּמוֹת, צָרִיךְ לַחֲשֹׁב עַל הַמַּטָּרָה הַכְּלָלִית, וּלְנַסּוֹת לִפְתֹּר אֶת הַדָּרוּשׁ תִּקּוּן".
