האוכל החריף

בית המדרש

צביקה הגיע במיוחד לעיר הקודש ירושלים כדי להיות במחיצת האדמו"ר שלו בימים הנוראים. הוא מצא דירה קרובה למוסדות החסידות שלו, ואת האוכל עבור ראש השנה הוא הזמין מקייטרינג שהיה בקרבת מקום. בליל ראש השנה, כשהוא התיישב לאכול ביחד עם בני משפחתו, הוא שם לב שרוב האוכל היה חריף וטעם רוב הסלטים היה חמצמץ.
מכיוון שאצלם לא נוהגים לאכול אוכל חריף וחמוץ בימי ראש השנה, צביקה נמנע מלאכול את רוב המאכלים שהזמין והם נותרו כמות שהם. כשחזר לבעל הקייטרינג במוצאי החג והתלונן על הדבר, השיב לו בעל הקייטרינג שככה האוכל שהוא מוכר אצלו, ואם הוא רצה אוכל בסגנון אחר היה עליו לבקש בפירוש מראש. מה דעתכם? האם בעל הקייטרינג צודק, או שהוא צריך לפצות את צביקה ובני משפחתו?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ב סעיף ו' בדין: 'מום שהסכימו עליו בני המדינה'. סימן רל"ד סעיף א' בדברי הרמ"א בדין: 'דבר שלא נחשב שמום, רק ליחידים' ובדין: 'איל מסורס'.
תשובה לשאלה 'זכויות יוצרים' (שאלה מס' 761):
תקציר השאלה השבועית: בבעלותו של ברוך היה המקומון הגדול ביותר בעיר. לצורך פרסום הוא נהג לקחת תמונות מאתר חינמי ברשת כדי לשלב במודעות הפרסום. באחד הימים קיבל ברוך תביעה מצלם מפורסם שתבע אותו באלפי שקלים בטענה שהוא השתמש בתמונה שצילם. אבל ברוך טען: "אני לקחתי את התמונה מאתר שמפרסם תמונות בחינם ולא ממך, אז לך ותתבע את בעלי האתר". אבל בעלי האתר טענו: "אנחנו לא מפרסמים את התמונות אלא רק אוגרים מידע, וכל אדם שלוקח תמונה מאיתנו צריך לברר קודם לגבי זכויות היוצרים של התמונה". מי לדעתכם צודק? האם ברוך שלקח את התמונה מהאתר, או שבכלל הצלם צודק? או שאולי בעלי האתר החינמי חייבים לשלם על התמונה? מה דעתכם?
תשובה בקצרה: גם אם בעלי האתר לא נהגו כהוגן, אין מקום לחייב אותם בתשלום פיצוי לצלם אלא רק את ברוך, בעל המקומון.
תשובה בהרחבה: אחד האיסורים החמורים ביותר בהלכות 'חושן משפט' הוא האיסור של 'יורד לאומנות חברו', שמתחלק להרבה הגדרות שונות, אבל כאן נביא ארבע הגדרות שרלבנטיות לעניין שלנו: א) 'יורד לאומנות חברו' – הכוונה היא לאדם שפותח חנות ליד חברו ומתחרה בו בצורה שאסורה על פי ההלכה. ב) 'עני המהפך בחררה' – הכוונה היא לאדם שנכנס לחנות לקנות מוצר מסוים ומגיע אדם אחר ומשדל את המוכר למכור את המוצר לו ולא לאותו אדם שכבר נמצא בחנות. ג) 'אדם שנהנה מטרחתו של חברו', לדוגמה: אדם שטיפס על עץ זיתים וחובט בזיתים כדי שייפלו על הקרקע ובא מישהו אחר ומנצל את העובדה שהוא על העץ ואוסף את הזיתים הללו. ד) אדם שמשדל אנשים, שהוא יודע שהם לקוחות קבועים אצל מישהו אחר, ומבקש מהם לבוא ולקנות דווקא אצלו.
ניתן להרחיב עוד על כל אחד מהנושאים הללו, אבל כעת נתמקד בדין השלישי שנוגע לעניין שלנו לגבי 'נהנה מטרחת חברו', כלומר: אסור ליהנות מדבר שטרח עליו אדם אחר ולהרוויח עבורו כסף, אף שלפי גדרי ההלכה אין על הדבר הזה ממש 'בעלות' בפועל אלא רק זכויות יוצרים. כמו הצלם, למשל, שטרח לצלם תמונות איכותיות, ואנשים הולכים ומפרסמים את התמונות הללו ללא רשות. הרי שאותם אנשים גורמים הפסדים לאותו צלם! זאת בדיוק ההגדרה של 'יורד לאומנות חברו', ויש בכך איסור מלבד איסורים נוספים שהביאו הפוסקים.
האם יש איסור גזל בדבר אין בו ממשות?
דעת גדולי הפוסקים שיש איסור גמור להשתמש בקניין רוחני ללא רשות הבעלים אפילו בדבר רוחני שאין בו ממשות ושייך בזה איסור גזל. לכן, כל יצירה שנוצרה על ידי אדם, אף שאינה יצירה גשמית אלא יצירה רוחנית כמו פטנט, מאגר תמונות או תוכנה שהוא פיתח – אסור להשתמש בה בלי רשות.
בנידון שלנו
בעלי האתר נהגו אומנם שלא כהוגן שהעלו את התמונה ששייכת לצלם למאגר התמונות שלהם, אבל בעל המקומון שפרסם אותם עשה שלא כדין, ולכן הוא יצטרך לשלם לצלם על התמונות לפי השווי שלהן בשוק התמונות.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

בית המדרש

להאיר את החושך

בית המדרש

עודף תרומות

בית המדרש

פגיעה בדוד שמש

בית המדרש

עודף תרומות

בית המדרש

שו"ת מלחמה

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'