שָׁלוֹם לָכֶם קוֹרְאִים יְקָרִים. הַשֵּׁם שֶׁלִּי הוּא רוֹעִי, וְהָיִיתִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר שֶׁקָּרָה לִי לֹא מִזְּמַן, סִפּוּר שֶׁמִּמֶּנּוּ לָמַדְתִּי מוּסַר הַשְׂכֵּל לְכָל הַחַיִּים.
הַכֹּל הִתְחִיל בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר כְּשֶׁהִגַּעְתִּי כְּמוֹ כָּל יוֹם לַתַּלְמוּד־תּוֹרָה. הַמּוֹרֶה כִּנֵּס אֶת הַכִּתָּה עוֹד לִפְנֵי תְּחִלַּת הַתְּפִלָּה. "תַּלְמִידִים יְקָרִים!" הִכְרִיז בְּקוֹל חֲגִיגִי, "אֲנִי שָׂמֵחַ לְבַשֵּׂר לָכֶם עַל פְּתִיחָתוֹ שֶׁל מִבְצַע הַלִּמּוּד הַגָּדוֹל!" רַחַשׁ שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת עָבַר בַּכִּתָּה. "הַמִּבְצָע הַזֶּה יִדְרֹשׁ מִכֶּם הַרְבֵּה, אֲבָל גַּם הַפְּרָס בְּהֶתְאֵם. לִפְנֵי שֶׁאֲפָרֵט עַל הַשְּׁלַבִּים הַשּׁוֹנִים וְאוֹדִיעַ לָכֶם עַל אֵיזֶה חֹמֶר תִּצְטָרְכוּ לְהִבָּחֵן, הַרְשׁוּ לִי לְהַצִּיג לִפְנֵיכֶם אֶת הַפְּרָס הַגָּדוֹל, שֶׁיִּנָּתֵן לַתַּלְמִיד שֶׁיַּצְלִיחַ לִצְבֹּר אֶת מֵרַב הַנְּקֻדּוֹת!" וְהַמּוֹרֶה הוֹצִיא מִתִּיקוֹ רַחְפָן חַשְׁמַלִּי מְשֻׁכְלָל.
מֵאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁרָאִיתִי אֶת הָרַחְפָן – יָדַעְתִּי. אֲנִי אֶשְׁתַּתֵּף בַּמִּבְצָע וַאֲנִי הוֹלֵךְ לְנַצֵּחַ בְּכָל מְחִיר. וְזֹאת עֲלֵיכֶם לָדַעַת – שֶׁאֲנִי אָמְנָם תַּלְמִיד טוֹב, אַךְ מִתְקַשֶּׁה בַּלִּמּוּדִים. אֵינֶנִּי קוֹטֵף מֵאוֹת בַּמִּבְחָנִים, וְגַם בִּשְׁבִיל צִיּוּן שֶׁל 80 אֲנִי נִדְרָשׁ לְהַשְׁקָעָה גְּדוֹלָה. לִפְנֵי כָּל שִׁעוּר אֲנִי יוֹשֵׁב בְּחַדְרִי שָׁעוֹת וּמְשַׁנֵּן אֶת הַחֹמֶר – אַךְ בְּלִבִּי אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁתָּמִיד אֶהְיֶה תַּלְמִיד חַלָּשׁ בַּעַל צִיּוּנִים נְמוּכִים. לְעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה כְּמוֹ קוֹבִּי חָרוּץ הַכִּתָּה, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא קִבֵּל בְּמִבְחָן פָּחוֹת מִ־90. הוּא מֵבִין אֶת הַחֹמֶר בְּקַלּוּת וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ כְּלָל. הַלְּוַאי שֶׁהָיִיתִי כָּמוֹהוּ!
וְהִנֵּה, עַכְשָׁו הֶחְלַטְתִּי לְהִתְחָרוֹת בְּצוּרָה רְצִינִית. כָּל כָּךְ רָצִיתִי אֶת הָרַחְפָן עַד שֶׁלֹּא הָיָה אִכְפַּת לִי שֶׁאֶצְטָרֵךְ לְהִתְאַמֵּץ בִּשְׁבִילוֹ. יָמִים שְׁלֵמִים שִׁנַּנְתִּי אֶת חֹמֶר הַלִּמּוּד שֶׁל הַמִּבְצָע, וְנִבְחַנְתִּי עַשְׂרוֹת פְּעָמִים אֵצֶל הַמּוֹרֶה. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר לְהִבָּחֵן וְסִכַּמְתִּי אֶת הַנְּקֻדּוֹת שֶׁצָּבַרְתִּי, הָיִיתִי גֵּאֶה בְּעַצְמִי מְאוֹד – 430 נְקֻדּוֹת. אַף פַּעַם לֹא הִשַּׂגְתִּי סְכוּם כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ שֶׁל נְקֻדּוֹת!
אֲבָל אָז שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹבִּי מִתְרַבְרֵב שֶׁהִצְלִיחַ לְהַשִּׂיג 685 נְקֻדּוֹת. מִבֵּרוּר קָצָר הִסְתַּבֵּר שֶׁקּוֹבִּי, כְּמוֹ תָּמִיד, הִגִּיעַ לַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁזֶּה לֹא הוֹגֵן. אֲנִי הִשְׁקַעְתִּי וְהִתְאַמַּצְתִּי הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, וּבְכָל זֹאת הוּא יְקַבֵּל אֶת הַפְּרָס. בְּמֹחִי עָלְתָה מַחֲשָׁבָה, שֶׁהַיּוֹם כְּשֶׁאֲנִי נִזְכָּר בָּהּ – אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד.
לְמָחֳרָת הִגִּיעַ הַמּוֹרֶה לְבֵית הַסֵּפֶר עִם שַׂקִּית לְבָנָה גְדוֹלָה. "זֶה בֶּטַח הָרַחְפָן!" הִתְלַחְשְׁשׁוּ כֻּלָּם. כְּשֶׁנִּכְנַס הַמּוֹרֶה לַכִּתָּה, הוֹדִיעַ שֶׁאֶת חֲלֻקַּת הַפְּרָס יַעֲשֶׂה בַּשִּׁעוּר הָאַחֲרוֹן. שַׂמְתִּי לֵב שֶׁאֶת הַשַּׂקִּית הַלְּבָנָה הוּא הִשְׁאִיר בַּחֲדַר מוֹרִים. "זוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלִּי!" חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי. יָצָאתִי מֵהַכִּתָּה וְנִכְנַסְתִּי לַחֲדַר הַמּוֹרִים, שֶׁהָיָה רֵיק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. לְלֹא שְׁהִיּוֹת נִגַּשְׁתִּי לַשַּׂקִּית הַלְּבָנָה כְּדֵי לְהַחְבִּיא אֶת הָרַחְפָן, כָּךְ שֶׁקּוֹבִּי לֹא יוּכַל לְקַבֵּל אֶת הַפְּרָס.
אֲבָל כְּשֶׁהֵצַצְתִּי פְּנִימָה לְתוֹךְ הַשַּׂקִּית, רָאִיתִי שְׁנֵי רַחְפָנִים. "שְׁנֵי רַחְפָנִים, בְּדִיּוּק אוֹתוֹ דָּבָר? וַהֲלֹא רַק קוֹבִּי קִבֵּל אֶת הַצִּיּוּן הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר! אוּלַי קָנָה הַמּוֹרֶה רַחְפָן נוֹסָף בִּשְׁבִילוֹ?" הַשְּׁנִיּוֹת שֶׁהִרְהַרְתִּי בַּדָּבָר עָלוּ לִי בְּיֹקֶר, שֶׁכֵּן לְפֶתַע נִשְׁמַע רַעַשׁ מֵעַם הַדֶּלֶת. הָיָה זֶה הַשָּׁרָת. "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן?" גָּעַר בִּי. "חֲזֹר לַכִּתָּה!" מִהַרְתִּי לַחֲזֹר לַכִּתָּה וְחִכִּיתִי בְּמֶתַח לַשִּׁעוּר הָאַחֲרוֹן.
"תַּלְמִידִים יְקָרִים!" פָּתַח הַמּוֹרֶה. "כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתִּי לָכֶם, יֵשׁ לִי בַּשַּׂקִּית כָּאן רַחְפָן, אוֹתוֹ יְקַבֵּל הַתַּלְמִיד שֶׁהִצְלִיחַ לְהַשִּׂיג אֶת מֵרַב הַנְּקֻדּוֹת. אֲבָל מָה שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי לָכֶם הוּא, שֶׁיֵּשׁ כָּאן בַּשַּׂקִּית רַחְפָן נוֹסָף. אֶת הָרַחְפָן הַשֵּׁנִי יְקַבֵּל הַתַּלְמִיד שֶׁעָשָׂה אֶת מֵרַב הַמַּאֲמַצִּים כְּדֵי לְנַצֵּחַ בַּמִּבְצָע. הַתַּלְמִיד שֶׁהֲכִי הִשְׁקִיעַ, הַתַּלְמִיד שֶׁנָּתַן מֵעַצְמוֹ זְמַן וְכֹחוֹת. כִּי לֹא רַק הַתּוֹצָאָה חֲשׁוּבָה, אֶלָּא גַּם וּבְעִקָּר הַדֶּרֶךְ אֵלֶיהָ. קוֹבִּי וְרוֹעִי! גְּשׁוּ שְׁנֵיכֶם בְּבַקָּשָׁה לְקַבֵּל אֶת הַפְּרָסִים שֶׁלָּכֶם!"
לִבִּי הָלַם בְּהִתְרַגְּשׁוּת בְּשָׁעָה שֶׁמְּחִיאוֹת הַכַּפַּיִם שֶׁל כָּל יַלְדֵי הַכִּתָּה מִלְּאוּ אֶת הֶחָלָל. כְּמוֹ מִתּוֹךְ חֲלוֹם הָלַכְתִּי לְשֻׁלְחַן הַמּוֹרֶה כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַפְּרָס. הַיּוֹם, כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיט עַל הָרַחְפָן הַמֻּנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי וְחוֹשֵׁב עַל הַמַּעֲשֶׂה הָרַע שֶׁכִּמְעַט עָשִׂיתִי – אֲנִי זוֹכֵר שֶׁגַּם אִם קִבַּלְתִּי צִיּוּן נָמוּךְ, זֶה לֹא מְשַׁנֶּה. הַהַשְׁקָעָה וְהַמַּאֲמָץ הֵם הַדְּבָרִים שֶׁרְאוּיִים מִכֹּל לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם פְּרָס.
