איש עשיר החליט להעניק לבנו חוויה מטלטלת שתלמד אותו להכיר מקרוב את חייהם של אנשים מסכנים שאין להם כלום. הם הלכו לביתה של משפחה ענייה שחיה בצריף עץ קטן על שפת הנחל, ועשו שם את הלילה יחד עם בני המשפחה.
בבוקר, לאחר לילה ארוך של שינה לא נוחה בלי כרית, על מזרן קשה ושמיכה דוקרת, העיר האב את בנו. הבן קם בחוסר חשק והאב לקח אותו בחזרה במכונית הנוחה אל האחוזה המפוארת שלהם.
"אז מה אתה אומר בן, מה למדת היום?"
הילד שתק כמה דקות, עיכל את הדברים שנתקל בהם במהלך הביקור, ואמר:
"למדתי המון, אבא. למדתי, שלנו יש כלב אחד ולהם יש חמישה. לנו יש בריכת שחייה קטנה, ולהם יש נחל שלם. לנו יש בית גדול עם גג ענק, אבל להם יש את כל השמיים עם כל הכוכבים הנפלאים. לנו יש חצר וגינה גדולה, אבל להם יש את כל היער".
האב היה בהלם, והבן סיים: "תודה, אבא, שהראית לי כמה אנחנו עניים, תודה!"
*
"צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי" אמרו לנו בחג הסוכות.
אנחנו מתבקשים לעזוב את הבית הנעים והממוזג, את כל הרהיטים הנוחים ותפנוקי הבית, ולצאת לסוכה קטנה תחת כיפת השמיים, עם כיסוי קל של קנים וענפים.
והפלא היותר גדול הוא שהחג הזה נקרא "זמן שמחתנו".
*
חג הסוכות מלמד אותנו שהשמחה לא נמצאת בתנאים החיצוניים. לא משנה מה גודל הבית שלך, או כמה כסף יש לך. אתה יכול להיות מיליונר עצוב, להיות בדיכאון גם בתוך ארמון חלומות מרהיב.
השמחה נמצאת בתוכנו. השמחה בחיבור אל האין־סוף, אל אורו של הבורא שמכיל את המציאות כולה תחת כיפת שמיים גדולה.
את השמחה אנחנו צריכים ללמוד לשאוב ממעיין השמחה המקורי, ממעיין האור האלוקי השופע חסד ורחמים כל הזמן.
כשאנחנו מסתגרים בבתים גדולים ומוגנים, כשהרחובות מרוצפים ומוארים. כשנדמה שכל המציאות סביבנו היא רק מעשה ידי אדם, אנחנו עלולים לשכוח שיש לנו שמיים מעל לראש, וממילא אנחנו עלולים לאבד את החיבור למקור החיים, למקור השמחה.
הסוכה שתחת כיפת השמיים היא החיבוק האלוקי שמזכיר לנו שאנחנו תמיד עטופים בטוב ובחסד ושהשמיים תמיד פתוחים עבורנו. שיש לנו כבר כל הסיבות לשמוח בעצם קיומנו ובזכות שלנו לחיות כאן.
