לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת חַי לוֹ אִישׁ נֶחְמָד וּשְׁמוֹ אַרְתּוּרוֹ. חַיִּים טוֹבִים הָיוּ לוֹ, חַיִּים טוֹבִים וּשְׁלֵוִים. אוּלָם בְּעָיָה אַחַת הָיְתָה לוֹ – הוּא הָיָה עִוֵּר מִלֵּדָה. לַמְרוֹת זֹאת, הוּא הָיָה טִפּוּס שָֹמֵחַ וְעַלִּיז, שֶׁלֹּא וִתֵּר לְעַצְמוֹ אַף לְרֶגַע, וְכָךְ הִגִּיעַ לְאָן שֶׁהִגִּיעַ.
לְאָן הוּא הִגִּיעַ, אַתֶּם שׁוֹאֲלִים? וּבְכֵן, אַרְתּוּרוֹ הָיָה צַיָּד. וְלֹא סְתָם צַיָּד, אֶלָּא הַצַּיָּד שֶׁל מֶלֶךְ סְפָרַד בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. בְּכָל פַּעַם שֶׁבִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לְהִתְהַדֵּר בְּרֹאשׁ צְבִי חָדָשׁ, הָיָה אַרְתּוּרוֹ מֻזְעָק אֶל הַמְּלָאכָה. פַּעַם, שֶׁלֹּא כְּמוֹ הַיּוֹם, הָיְתָה מְלֶאכֶת הַצַּיִד חֻקִּית וַאֲפִלּוּ מֻמְלֶצֶת. צַיָּדִים הָיוּ מִסְתּוֹבְבִים בִּיעָרוֹת וְיוֹרִים חִצִּים בְּכָל מַה שֶּׁנִּקְרָה בְּדַרְכָּם. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הֵבִינוּ בְּנֵי הָאָדָם שֶׁאֵין זֶה מוּסָרִי לָצוּד סְתָם כָּךְ חַיּוֹת תְּמִימוֹת, וְאַף הֵקִימוּ אִרְגּוּנִים לִמְנִיעַת צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים מֵהַסּוּג הַזֶּה.
כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת, אַרְתּוּרוֹ הָיָה צַיַּד הַמֶּלֶךְ. אֲבָל, כָּאָמוּר, הוּא הָיָה עִוֵּר. תִּשְׁאֲלוּ, אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת צַיָּד וְעִוֵּר בְּיַחַד? הָיָה זֶה אָכֵן פֶּלֶא שֶׁל מַמָּשׁ. כִּי בִּמְקוֹם עֵינַיִם, הָאִישׁ הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאָזְנַיִם. הַשְּׁמִיעָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה מְחֻדֶּדֶת בְּאֹפֶן מְיֻחָד, פִּצּוּי אֱלוֹקִי עַל הַפְּגָם בָּרְאִיָּה. הוּא יָכֹל לָדַעַת הֵיכָן נִמְצָא הַצַּיִד שֶׁלּוֹ רַק עַל פִּי שְׁמִיעָה, וְלִשְׁלֹחַ חֵץ מְדֻיָּק אֶל גּוּפוֹ.
בְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר שֶׁעָלָיו נָסֹב סִפּוּרֵנוּ, יָצָא אַרְתּוּרוֹ הַנֶּחְמָד אֶל הַיַּעַר בִּשְׁלִיחוּת הַמֶּלֶךְ יָרוּם הוֹדוֹ. "שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי כִּי מִסְתּוֹבֵב שָׁם אַרְיֵה מִזָּן נָדִיר וּמְיֻחָד", סִפֵּר לוֹ הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי שֶׁיָּצָא לְדַרְכּוֹ. "אֲנִי מְצַוֶּה עָלֶיךָ לָצוּד אוֹתוֹ וּלְהָבִיא אוֹתוֹ לְפָנַי". אַרְתּוּרוֹ הִנְהֵן וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַמְשִׂימָה, בְּלִי כָּל חֲשָׁשׁ. אַרְיֵה, צְבִי, דֹּב אוֹ אַרְנֶבֶת – בִּשְׁבִילוֹ זוֹ לֹא בְּעָיָה כְּלָל.
הוּא הִגִּיעַ אֶל הַיַּעַר, תָּפַס מְקוֹם מַחְבּוֹא מֻצְלָח, אָחַז בְּחֵץ וּבְקֶשֶׁת וְהִמְתִּין. כְּצַיָּד וָתִיק יָדַע שֶׁהַסּוֹד הוּא בַּהַמְתָּנָה. בְּשֶׁקֶט מֻחְלָט, בְּלִי לַעֲשֹוֹת תְּנוּעָה מְיֻתֶּרֶת, הוּא הִמְתִּין תָּמִיד לִשְׁמֹעַ אֶת צְעָדָיו שֶׁל הַצַּיִד שֶׁלּוֹ. וְגַם אַחַר כָּךְ הָיָה מַמְתִּין לָרֶגַע הַנָּכוֹן לְשַׁגֵּר אֶת הַחֵץ. וְזֶה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁהוּא עָשָׂה בְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר בַּהַמְתָּנָה לָאַרְיֵה הַנָּדִיר.
וּלְפֶתַע – שְׁאָגָה… חוּשָׁיו שֶׁל אַרְתּוּרוֹ נִדְרְכוּ. הוּא מָתַח אֶת הַחֵץ עַל מֵיתַר הַקֶּשֶׁת, חִדֵּד אֶת שְׁמִיעָתוֹ, וְכִוֵּן אֶת הַחֵץ אֶל הַמָּקוֹם הַמְדֻיָּק. שְׁרִיקָה נִשְׁמְעָה, וּלְאַחֲרֶיהָ הָיָה אַרְתּוּרוֹ בָּטוּחַ שֶׁהוּא הִצְלִיחַ לִפְגֹּעַ בָּאַרְיֵה. אַךְ כַּעֲבֹר כַּמָּה שְׁנִיּוֹת שׁוּב שָׁמַע שְׁאָגָה. הַחֵץ הֶחֱטִיא אֶת הַמַּטָּרָה. הוּא הֶחֱטִיא אֶת הַמַּטָּרָה!
תְּחוּשַׁת הַכִּשָּׁלוֹן שֶׁאָחֲזָה בְּאַרְתּוּרוֹ הָיְתָה צוֹרֶבֶת בִּמְיֻחָד. בְּכָל עֶשְֹרִים הַשָּׁנִים שֶׁבָּהֶן שִׁמֵּשׁ כְּצַיַּד הַמֶּלֶךְ, מֵעוֹלָם לֹא הֶחֱטִיא. לֹא לְחִנָּם לָקְחוּ אוֹתוֹ לְבֵית הַמְּלוּכָה. תָּמִיד הָיָה פּוֹגֵעַ בַּמַּטָּרָה בַּחֵץ הָרִאשׁוֹן. וְהִנֵּה כָּעֵת, שׁוֹד וָשֶׁבֶר! הָאַרְיֵה עֲדַיִן מִסְתּוֹבֵב חָפְשִׁי וְשׁוֹאֵג לוֹ לַהֲנָאָתוֹ.
אַרְתּוּרוֹ הֶחְלִיט לְנַסּוֹת שׁוּב. הוּא הֶחֱזִיק בַּקֶּשֶׁת בְּיָד בּוֹטַחַת, כִּוֵּון אֶת הַחֵץ אֶל מְקוֹם הַשְּׁאָגָה וְיָרָה. שׁוּב נִשְׁמְעָה שְׁרִיקָה, שׁוּב הָיָה אַרְתּוּרוֹ בָּטוּחַ שֶׁהוּא פָּגַע, אוּלָם שׁוּב – לְמַרְבֵּה אַכְזָבָתוֹ – נִשְׁמְעָה שַׁאֲגַת אַרְיֵה. אָמְנָם חֲלוּשָׁה יוֹתֵר, מַה שֶּׁלִּמֵּד שֶׁאוּלַי הַחֵץ כֵּן פָּגַע בָּאַרְיֵה, אֲבָל הוּא הִמְשִׁיךְ לְהִסְתּוֹבֵב וּלְהַשְׁמִיעַ שְׁאָגוֹת, כְּשֶׁהוּא בַּחַיִּים.
אַרְתּוּרוֹ אָמַר נוֹאָשׁ. הוּא אָסַף בִּמְרִירוּת אֶת כֵּלָיו וְנָטַשׁ אֶת הַמָּקוֹם, בְּדַרְכּוֹ אֶל הָאַרְמוֹן. "כָּשַׁלְתִּי", אָמַר לַמֶּלֶךְ. "לֹא הִצְלַחְתִּי לָצוּד אֶת הָאַרְיֵה הַמְדֻבָּר. הַחִצִּים שֶׁלִּי פִסְפְסוּ אֶת הַמַּטָּרָה". הַמֶּלֶךְ לֹא הֶאֱמִין שֶׁהַצַּיָּד הַמֻּכְשָׁר שֶׁלּוֹ, צַיַּד הַפֶּלֶא שֶׁמְּדַיֵּק בְּלִי לִרְאוֹת, אִבֵּד בְּיוֹם אֶחָד אֶת כִּשְׁרוֹנוֹ. "לֹא יִתָּכֵן!" הוּא אָמַר. "אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת בְּעַצְמִי אֶת הַחִצִּים שֶׁהֶחְמַצְתָּ".
בְּלֵב כָּבֵד וּבְבֹשֶׁת פָּנִים נָסַע אַרְתּוּרוֹ עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַיַּעַר, וְהִצְבִּיעַ אֶל הַנְּקֻדָּה שֶׁבָּהּ עָמַד הָאַרְיֵה, וְשֶׁאֵלָיו שִׁגֵּר אֶת חִצָּיו וְהֶחֱמִיץ. שַׁאֲגַת הָאַרְיֵה נִשְׁמְעָה בַּסְּבִיבָה. "לֹא יֵאָמֵן!" קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּתַדְהֵמָה. אַרְתּוּרוֹ לֹא הֵבִין מִמָּה נִדְהַם הַמֶּלֶךְ, וְהִמְתִּין לְהֶסְבֵּר שֶׁיָּבוֹא. "אַתָּה חַיָּב לִרְאוֹת אֶת זֶה!" אָמַר הַמֶּלֶךְ.
"אֵינֶנִּי רוֹאֶה, כַּיָּדוּעַ לְהוֹד מַלְכוּתוֹ", הִזְכִּיר אַרְתּוּרוֹ. "הוֹ, סְלִיחָה!" הִתְנַצֵּל הַמֶּלֶךְ. "שָׁכַחְתִּי לָרֶגַע. וּבְכֵן, אֲסַפֵּר לְךָ מָה רוֹאוֹת עֵינַי – בַּמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו הִצְבַּעְתָּ, שׁוֹכְבִים אַרְיֵה וּלְבִיאָה, וְחֵץ בְּגוּפָם שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם. אֵלּוּ הֵם הַחִצִּים שֶׁלְּךָ, אַרְתּוּרוֹ. אַתָּה קָלַעְתָּ לַמַּטָּרָה, בְּדִיּוּק כְּמוֹ תָּמִיד". אַרְתּוּרוֹ הִתְפַּלֵּא: "וְהַשְּׁאָגָה שֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים?"
"זֶהוּ גּוּר אֲרָיוֹת חָמוּד שֶׁמִּסְתּוֹבֵב בֵּינֵיהֶם", הִסְבִּיר לוֹ הַמֶּלֶךְ. "אַתָּה מֵבִין מָה זֶה אוֹמֵר, אַרְתּוּרוֹ? זֶה אוֹמֵר שֶׁלֹּא הֶחְמַצְתָּ דָּבָר. לֹא הֶחֱטֵאתָ אֶת הַמַּטָּרוֹת שֶׁלְּךָ. שׁוּם חֵץ לֹא הָלַךְ לָאֲבַדּוֹן. אַתָּה עֲדַיִן צַיָּד מֻכְשָׁר מֵאֵין כְּמוֹתְךָ, וַאֲנִי רוֹצֶה אוֹתְךָ בְּאַרְמוֹנִי עוֹד שָׁנִים אֲרֻכּוֹת".
הַדָּבָר הָעִקָּרִי שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד מֵהַסִּפּוּר הַזֶּה הוּא שֶׁשּׁוּם מַאֲמָץ אֵינוֹ הוֹלֵךְ לַאֲבַדּוֹן. גַּם אִם לֹא תָּמִיד אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הַהִתְקַדְּמוּת, עָלֵינוּ לָדַעַת שֶׁהִיא שָׁם. אֶלָּא שֶׁאָנוּ כָּרֶגַע לֹא מְסֻגָּלִים לִרְאוֹת אֶת הַהַשְׁפָּעָה שֶׁלָּהּ. אוֹתוֹ דָּבָר בְּדִיּוּק בְּהִתְקַדְמוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּעִנְיָנָיו הָרוּחָנִיִּים, שׁוּם הִתְקַדְּמוּת אֵינָהּ הוֹלֶכֶת לַאֲבַדּוֹן, וְלִפְעָמִים לוֹקֵחַ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת כְּדֵי לִרְאוֹת עַד כַּמָּה הַהִתְקַדְּמוּת הַקְּטַנְטַנָּה הַזֹּאת הִקְפִּיצָה אוֹתָנוּ מֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים.
