מבשלת הבירה של פיטר גריפין הייתה ידועה בכל רחבי העיירה ספרינגפילד, מקרוב ומרחוק הגיעו כדי ליהנות מהטעם הייחודי והגיזוז המדויק של בירת הבוטיק שלו. אך למרות זאת, פיטר לא היה מאושר, רק בשל העובדה שחברו ג'ו סוואנסון הצליח הרבה יותר ממנו.
פיטר וג'ו גדלו יחד מאז גיל הגן, הם למדו באותו בית ספר ובאותו קולג' ואז התפצלו דרכיהם. בעוד ג'ו השקיע את מרצו בלימודי משפטים על מנת להפוך לעורך דין מצליח, פיטר בילה את זמנו ברביצה בחוסר מעש בלי לחשוב על העתיד. כאשר סיימו החברים את הקולג', ג'ו החל את ההתמחות שלו במשרד עורכי דין גדול ומפורסם, בעוד פיטר יצא לטיול גדול מחוף לחוף.
ג'ו צבר מוניטין וניסיון בבתי המשפט והקים משרד מצליח משלו ואילו פיטר ניסה את מזלו בעסקים מפוקפקים שונים עד שלבסוף בעקבות המלצה של מוזג קשיש הוא למד את רזי בישול הבירה והחל להתפרנס מזה בכבוד. אבל זה לא הספיק לו, בכל פעם שהוא ראה את רכב השרד השחור של ג'ו מפליג ברחובות העיירה ספרינגפילד, לבו היה מתמלא בקנאה מבעבעת. "איך יכול להיות שג'ו מרוויח כל כך הרבה כסף ומקבל כל כך הרבה כבוד, בזמן שאני עובד כל כך קשה ולא מרוויח אפילו רבע ממנו?" חשב פיטר בעודו מטפס אל המסחרית יד שניה שלו.
רגשות הטינה התעצמו אצל פיטר עם כל יום שעבר עד שקיבל הזדמנות לעשות מעשה. ההזדמנות הגיעה באותו יום שג'ו עצר בנהמת מנוע בחניה שמול המבשלה של פיטר. ג'ו נכנס פנימה בצעד בטוח, פיטר קיבל אותו בחיוך והציע לו כמובן בקבוק בירה צוננת, לה סירב ג'ו בנימוס בנימוק שהוא צריך לנהוג אחר כך. "שמע ידידי" פתח ג'ו והוריד את משקפי השמש הכסופות שלו, "בוא נדבר ביזנס, אני רוצה לרכוש ממך כמות גדולה של בירות, 600 בקבוקים שיהיה לי בחדר קירור בבית".
פיטר שמח מאד, הרבה זמן לא הייתה לו הזמנה בכזה סדר גודל, אך כלפי חוץ הוא לא הפגין התרגשות מיוחדת והתנהג כאילו הזמנות כאלו הן עניין שבשגרה אצלו. ג'ו המשיך: "אתה בטח שואל את עצמך, מדוע הטרחתי את עצמי לכאן במקום לדאוג שמישהו יטפל בזה?". פיטר בסתר לבו רתח מזעם, "למי הוא חושב את עצמו? לא נאה לו לבוא לכאן!".
"הסיבה שבאתי הנה" הסביר ג'ו "היא כי קיוויתי שתוכל לתת לי הנחה, אתה יודע, לזכר ימים עברו". בנקודה זו עצביו של פיטר עמדו על סף פקיעה, "לא רק שהוא מגיע לכאן ומזלזל בי, הוא גם רוצה הנחה?!" זעם פיטר.
כלפי חוץ פיטר המשיך לחייך, כבר הייתה לו תכנית ללמד לקח את ג'ו החצוף: "בשמחה ג'ו יקירי, בוודאי שאתן לך הנחה מיוחדת לחברים, איזו שאלה!". ג'ו הודה לו מקרב לב והבטיח שאם אי פעם פיטר יזדקק לסיוע משפטי, ג'ו תמיד יהיה שם בשבילו. הם חתמו את השיחה בסיכום על זמן האספקה המדויק ונפרדו לשלום בחיבוק חברי.
באותו הערב ירד פיטר הכועס אל המבשלה, כדי להכין את המשלוח של ג'ו בעודו רוטן וממלמל: "הנחה הוא רוצה? הנחה הוא יקבל?". הוא ניגש אל פס הייצור וכיוון את מכונת הבקבוק כך שתמלא את הבקבוקים רק עד מחציתם. לאחר שהמכונה סיימה להכין כחמישים חצאי בקבוקים, פיטר שלף צינור גינה ארוך ומילא את הבקבוקים עד גדותיהם ופקק אותם. "הנחה בכמות הבירה, זה מה שהוא יקבל" הפטיר פיטר והמשיך בעבודתו תוך שריקת מנגינה עצבנית.
בזמן המיועד התייצבו פיטר והמסחרית בפתח אחוזתו הרחבה והמטופחת של ג'ו. למראה הבית המעוצב והגן המפואר, הקנאה שוב טיפסה לגרונו של פיטר. הוא הזכיר לעצמו שהוא מרוויח קופה יפה על הגב של ג'ו והתעודד. הוא צלצל בפעמון המעוצב וג'ו יצא אליו בחלוק משי וחיוך רחב והורה לו היכן להניח את הארגזים. "תודה ענקית פיטר, לא אשכח לך את השירות והנדיבות, יתכן שהתגמול שלך יגיע בקרוב ממש", חייך ג'ו ולחץ את ידו המזיעה של פיטר.
הביטולים נחתו על פיטר בצרורות, כמו ברד אינטנסיבי ביום סוער. הטלפון לא הפסיק לצלצל, על הקו היו בעלי מסבאות, חנויות מכולת ורשתות שיווק, כולם ביקשו לבטל את ההזמנות ולסיים את חוזי האספקה שלהם איתו. "אבל למה?" המשיך פיטר לשאול, אך לא קיבל תשובה ברורה. כולם התחמקו באלגנטיות וסיפקו תירוצים מתירוצים שונים, עד שלבסוף אחד מהם, רגע לפני שניתק המליץ לו לפתוח את העיתון.
העיתון – "אילינוי טיימס", היה הנפוץ והנקרא ביותר במדינה. שם במדור ביקורת המזון והשתייה הפופולארי, הטור השבועי הוקדש לבירה של פיטר. "מימי לא לגמתי משקה יותר דלוח וטפל מהנוזל העכור הזה שמתיימר להיקרא בירה", היה המשפט הכי עדין שנכתב שם. הטלפון הבא שפיטר קיבל היה מג'ו, "היי פיטר, נראה לי שאני חייב לך התנצלות. כאות הוקרה על היחס החם שקיבלתי ממך, שלחתי את אחד הבקבוקים למבקר של העיתון שהוא חבר קרוב, לא שיערתי שהוא כל כך יתאכזב מהבירה האהובה שלך, מתנצל!".
הבעל שם טוב הקדוש טבע את הביטוי: כל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה. כלומר, הפעולות שאנו עושים בין לטוב ובין לרע, הן משפיעות בראש ובראשונה עלינו. הלוואי ונשכיל תמיד לעשות רק טוב, כי כשאנו משפיעים טוב לאחרים תמיד אנחנו מקבלים אותו בחזרה.
