בכל שנה, בתחילת חודשי הקיץ, הגיע לארמונו של המלך חאשרוק ארגז עץ חבוט וישן. אף שחייו של המלך חאשרוק היו מלאים בחוויות ותענוגים, לא היה דבר בעולם שהסב לו אושר יותר מתכולתו של הארגז. כשהיו פוסקים גשמי החורף והאוויר הפך חם ולח, המלך התחיל משכים בכל בוקר כדי לבדוק אם הגיע משלוח לארמון. "אדוני המלך!" נשמעה קריאה עמומה מאחורי דלתות חדר השינה ואחריה רצף נקישות עיקש. המלך התעורר והבין שזה סוף סוף קרה. "אני כבר מגיע!" הוא צעק מתוך מיטתו. "שאף אחד לא ייגע בזה, אני רוצה לפתוח אותו בעצמי", הוא הוסיף.
בתוך דקות בודדות ניצב המלך בשער הארמון ורכן אל עבר ארגז העץ המאובק. "תראו איזה יופי…" התפעל המלך בלחישה והושיט את ידו לתוך הארגז. "פשוט מושלם!" הוא הכריז והניף לעיני כולם מנגו ססגוני ועסיסי. אהבתו של המלך לפרי המתוק הייתה ממש תופעה, ובכל שנה כשהגיע הארגז העמוס לארמון היה זה יום חג של ממש.
"כן אדוני המלך, קראת לי?" שאל פיאם, המזכיר המלכותי, כשנכנס לחדרו של המלך. "כן, שב בבקשה", הורה לו המלך. "יש בעיה", פתח המלך את דבריו. "בעיה חמורה אפילו. פירות המנגו שמגיעים לארמון הולכים ונעשים פחות ופחות טעימים בשנים האחרונות". פיאם ידע שהמלך צודק, הוא הרגיש זאת גם בעצמו. "צריך לבדוק את העניין", קבע המלך. פיאם הבטיח לבדוק את העניין ביסודיות ולחזור אל המלך עם תשובה בעוד שבוע.
'אני לא מבין איך זה יכול להיות. אין לי ספק שנרג'י הוא החקלאי הטוב ביותר לגידול מנגו, ואני בטוח שכל המשלוחים לארמון מגיעים רק ממנו', חשב פיאם. 'בדקתי גם את המחסנים בארמון. הכול נקי ונשמר בתנאים הנכונים. אני לא מצליח להבין איך זה שהטעם אינו אותו טעם". פיאם נאנח עמוקות והבין שהוא צריך לחזור למלך בלי תשובה. כשסיים המלך לשמוע מפיאם על הבדיקות שביצע בשבוע האחרון, הוא פסק בהחלטיות: "צריך להגיע ישירות אל נרג'י החקלאי, חייבים להבין מה קורה שם!" אחרי שתיקה קצרה הוסיף המלך: "אני אלך לשם בעצמי".
אחרי יומיים בדרכים החלה מתקרבת השיירה של המלך אל המטעים של נרג'י החקלאי. המלך, כמו יתר אנשי הארמון שהתלוו אליו, נעץ את מבטו בעמוד העשן הסמיך שנגלה באופק. 'רק שזה לא מגיע מהמטעים של נרג'י', הוא קיווה בליבו. ואולם ככל שהשיירה התקדמה בדרכה, תקוותיו של המלך נמוגו. המטעים של נרג'י עלו בלהבות.
המלך קפץ מרכבו ומיהר לעברו של החקלאי הזקן. נרג'י ישב נינוח בפתח ביתו והביט על האש המכלה במהירות את העצים שגידל. "תעשה משהו! תכבה את האש!" צעק המלך על נרג'י, מנסה להתגבר על חום האש. נרג'י, שהופתע מהביקור של המלך, השיב: "כבר אי אפשר לעצור אותה כעת…" המלך, שהבין כי אין בכוחו לעצור את האש, הביט בעצב באש ששורפת לנגד עיניו את מטעי הפרי האהוב עליו.
כששככה האש, קרא המלך בייאוש: "אני מבין שבשנה הבאה לא יהיה לי אפילו מנגו אחד!" אבל נרג'י פנה אל המלך ואמר: "אני שרפתי אותם!" פיו של המלך נפער בתדהמה. "תגיד לי, השתגעת?!" צעק המלך בזעם. "מדוע עשית דבר שכזה?" נרג'י ניסה להשיב, אך חמתו של המלך לא אפשרה לו להשחיל מילה אחת נוספת. המלך עלה בחזרה למרכבה ועשה את דרכו בחזרה לארמון.
עוד באותו היום פנה המלך אל פיאם. "אני צריך שתחפש חקלאי שיספק מנגו לארמון בחורף הבא". פיאם, שטרם שמע על מה שאירע במטעים של נרג'י, התפלא. "מה קרה לנרג'י? אנחנו תמיד מזמינים ממנו". המלך הזעיף את פניו והשיב בנחרצות: "מהיום אין לארמון שום קשר עם החקלאי הטיפש הזה!"
עברה תקופה. השמחה והחגיגיות בארמון התמעטו מאוד בשנים שאחרי המעשה. מכיוון שלא היה חקלאי שפירותיו השתוו באיכותם לפירות של נרג'י. פיאם החליט שהוא חייב לטפל בעניין.
בקיץ הבא, כשהגיע לארמון ארגז המנגו הראשון, כבר אף אחד לא חגג. המלך הושיט יד אל הארגז והרים ממנו את אחד הפירות העסיסיים. הוא חתך חתיכה מהפרי והכניס אותה אל פיו. בבת אחת אורו עיניו של המלך. "זה נהדר!" הוא קרא וחיפש בעיניו את פיאם. "זה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בשנים האחרונות!" קבע המלך. "ממי הזמנת את זה?" הוא שאל את פיאם. "הארגז הגיע מנרג'י החקלאי", השיב פיאם. המלך שתק ארוכות ולבסוף ציווה להביא את נרג'י אל הארמון.
"אני מבקש ממך הסברים", אמר המלך לחקלאי הזקן שנכנס לחדר. נרג'י חייך והסביר: "בשנים האחרונות החלה להתפשט בעצים מחלה שפגעה בטעם של הפירות. בשנה שבה המלך הגיע למטעים, חיפשתי במשך שבועות רבים עצים שעוד לא נדבקו במחלה. למזלי הצלחתי לבסוף למצוא עץ אחד אחרון שנותר בריא ולא נגוע…" נרג'י עצר והביט בעיניו של המלך לפני שהמשיך: "ידעתי שאם אני רוצה להמשיך לספק למלך את הפירות המתוקים אני חייב להשמיד את כל שאר העצים ולהתחיל להקים את המטעים מחדש מאותו עץ שנשאר בריא, כדי לשמור על הטעם המתוק של המנגו שהמלך שלנו אוהב…"
לפעמים צריך לעשות בירור יסודי כדי להגיע אל תכלית הטוב, אנחנו רואים את זה בחקלאות. אבל כך הקב"ה מנהיג גם את עולמו, כפי שהקב"ה העניש את דור המבול על חטאיהם כדי להקים את הדורות החדשים מנוח ובני ביתו ולהגיע אל תכלית הטוב שעבורה הוא יצר את העולם.
