הסוסה היקרה והטובה של איכר סיני בכפר קטן נעלמה. באו כל השכנים להשתתף בצערו ואמרו לו: “אוי, כמה נורא שהסוסה המדהימה הזו ברחה. זה ממש רע!”
האיכר חייך ואמר: “אני לגמרי לא יודע אם זה דבר רע. אולי זה דווקא טוב. מי יודע?”
השכנים הסתכלו עליו במבט מוזר והלכו.
למחרת חזרה הסוסה שנעלמה, יחד עם עוד שנים־עשר סוסי פרא מרהיבים ביופיים. התקבצו השכנים ואמרו לאיכר: “צדקת. אכן היה זה דבר טוב שהסוסה ברחה. הנה עכשיו יש לך עוד שנים־עשר סוסים!”
חייך האיכר ואמר: “אני לגמרי לא יודע אם זה דבר טוב. אולי זה דווקא רע. מי יודע?”
למחרת ניסה בנו הגדול של האיכר לרכוב על אחד מסוסי הפרא החדשים, אולם זה העיף אותו מעליו והוא שבר את רגלו. “אויש! זה ממש נורא!” אמרו השכנים, “ממש רע מה שקרה לו”.
ושוב חייך האיכר ואמר: “אני לגמרי לא יודע אם זה דבר רע. אולי זה דווקא טוב. מי יודע?”
בימים שלאחר מכן פרצה מלחמה ופקידי הממשל הגיעו וגייסו את כל צעירי הכפר למלחמה. רק בנו של האיכר נשאר בבית עם רגלו השבורה. כמה חודשים אחר כך חזרו כמה פצועים משדה הקרב, כל השאר לא חזרו.
*
האיכר הסיני אולי לא יודע אם זה טוב או רע, אבל היהודי חדור אמונה ויודע ש”כל מה דעביד רחמנא לטב עביד”, כל מה שעושה הבורא הרחמן והאוהב הוא תמיד רק לטובה.
אבל כאן עלול אולי לקפוץ האפיקורס הקטן שמסתתר עמוק עמוק בפנים ולשאול: אבל איך יכול להיות שאדם טוב כל כך שאני מכיר נהרג והשאיר אלמנה ושבעה יתומים, איך זה טוב?! איך יכול להיות שכל כך הרבה יהודים מתוקים וקדושים נהרגו, איך זה טוב?! איך יכול להיות שמה שקרה ממש עכשיו לעם ישראל על ידי אויבים אכזרים וצמאי דם זה טוב?!
שאלות חזקות לכאורה. באמת לא מובן, באמת לא הגיוני. באמת לא נתפס בשכל הקטן שלנו. ועדיין, אנחנו מאמינים בני מאמינים שכל מה שהבורא עושה, לטובה הוא עושה.
*
על מה מבוססת האמונה הזו?
האמונה הזו מבוססת על הנחת היסוד שהבורא הוא הטוב המוחלט, וכל רצונו של הטוב הוא להשפיע טוב. הרוע תמיד נובע מתוך רצון לקבל, והבורא, שהכול שלו והכול ממנו, אינו צריך לקבל דבר, רק להשפיע.
ומאחר שהוא הטוב המוחלט, הרי שכל מה שהוא עושה זה טוב.
*
אבל למה אנחנו לא רואים שזה טוב?
הקב”ה הוא נצחי, אנחנו זמניים. כל אדם מגיע לעולם למופע חיים קצר של שבעים עד מאה ועשרים שנה ועוזב את המציאות הגשמית. הקב”ה אינו פועל מהבטן, הוא גם לא עובד אצלנו, ובוודאי שאין לו שום עניין ‘להתעלל’ בנו ולראות אותנו סובלים חלילה.
לעולם יש מטרה ותכלית שכדי להבין אותה צריך ללמוד ולהעמיק הרבה בפנימיות התורה, אבל בעיקרון התכלית היא שהעולם יגיע ל’אחדות’, להבנה ותפיסה שהכול אחד, כמו שכתוב “ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד”, וכל מה שקורה כאן בעולם נועד לקדם אותנו אל התכלית הזו, שלב אחר שלב.
כאשר אדם, שהוא ‘זמני’, רואה פיסה קטנה מהנצח ומנסה להבין אותה ולתת לה הגדרות של טוב ורע, זה דומה לעובר אורח שרואה איש עם מזמרה גדולה קוצץ באכזריות ענפים מעצים יפהפיים בגן מופלא. הוא בטוח שהאיש משחית את הגן. אבל אם הוא יתמיד להגיע לגן לאורך זמן הוא יגלה שבסופו של דבר האיש הזה הוא הגנן שבפעולותיו מייפה ומשכלל את הגן ולא משחית דבר.
ובעיקר, צריך לזכור שהגוף אולי נראה סובל, אבל הנשמה היא נצחית, היא אף פעם לא נפגעת.
*
ובכל זאת, איך אפשר לראות את הטוב כשהכול נראה כל כך רע?
לעיתים הקב”ה מאיר לנו את החושך ומאפשר לנו הצצה להנהגה הטובה שלו, גם כשהכול נראה רע ואפל.
חז”ל מספרים על אדם עני שחרש את שדהו בתקווה לזרוע ולגדל קצת מזון. תוך כדי עבודה נפלה הפרה שלו לבור ונשברה הרגל שלה. האיש התאמץ להוציא את הפרה וחפר סביב הרגל שלה, ואז נתקל במשהו קשה. כשהוא חפר עוד קצת, הוא גילה אוצר גדול שהפך אותו לאיש עשיר. אמר האיש: “לטובתי נשברה רגל פרתי”.
גם במציאות החשוכה לכאורה שאנחנו נמצאים בה אפשר לראות כל כך הרבה אור.
3,000 מחבלים צמאי דם עמוסים בכלי נשק ופצצות נכנסו ליישובי הדרום ו’רק’ 1,400 איש נהרגו. זהו ללא ספק נס ופלא. ואיך זה שכל כך הרבה פרצות נפרצו בחומה ורק 3,000 מחבלים נכנסו ולא 30,000?! ומדוע לא הצטרפו לחגיגה אויבינו מהצפון? ואיפה היו כל האויבים שלנו שנמצאים בתוך גבולות הארץ? מה מנע מהם לטבוח בנו בהמוניהם? האין זה אור בתוך החושך?!
וכעת, בזכות הרוע והאכזריות הבלתי־נתפסת שחווינו, קיבלנו לגיטימציה בינלאומית להיכנס פנימה ולהכות בהם מכה אדירה, להשבית אלפי קילומטרים של מנהרות ולגלות כמויות אדירות של אמצעי לחימה, שאם לא עכשיו, היינו מקבלים בהמשך מכה כואבת הרבה יותר.
ומה לגבי המצב בתוך העם? אחרי תקופה ארוכה של שנאה ומצב שהיה כמעט על סף מלחמת אחים, ופתאום זכינו לראות את כל הטוב המופלא של העם שלנו יוצא החוצה, בחסד מדהים, בגבורה יוצאת דופן, במסירות, באמונה, בתפילה, ובאין־סוף דרכים של טוב מדהים. איך כל זה היה מתגלה אם לא הרוע הנוראי שחווינו?!
ולא נגענו אלא על קצה המזלג בנקודות של אור מתוך אינספור נקודות התבוננות שאפשר לראות בתוך המציאות החשוכה לכאורה.
*
האמונה שהכול לטובה נוסכת בנו כוח ומאפשרת לנו להתמודד גם עם הדברים הקשים ביותר. ועל כך אמרו חכמינו שלעתיד לבוא נברך על הרעה את אותה ברכה שמברכים על הטובה, כי נבין ונראה שכל מה שקרה באמת היה לטובה.
ובינתיים נתפלל ונבקש “ותגמלנו חסדים טובים”, שההנהגה של הקב”ה איתנו תהיה בחסד כזה שלא צריך להתאמץ לחפש את הטוב שבו, אלא הוא יהיה טוב, גלוי ובהיר.
