כתמי הזיעה הגדולים שפשטו בבגדיהם של ג'רי והצוות שנתלווה אליו, הבהירו להם שהחום הוא פשוט בלתי נסבל. ככל שהתקרבו לעבר הכפר האתיופי הנידח, התברר להם שלא מדובר בחום הסטנדרטי של שרב או חמסין מהסוג שהם מכירים. הטמפרטורה הגיעה לארבעים וארבע מעלות בצל, מה שגרם לחום המעיק שבעיר הבירה – אדיס אבבה, להיראות כטיול קיץ לעומתו. "איך אפשר לחיות בכלל בחום הנורא הזה?" חלפה המחשבה בראשו של ג'רי, אבל במחשבה שנייה הוא נזכר שבדיוק בשביל זה הוא הגיע עד לכאן עם הצוות שלו, כדי לסייע לאנשי הכפר בהתמודדות עם החום הנורא.
בכפר הנידח במערב אתיופיה שאליו הגיעו ג'רי ואנשי הצוות שלו בשליחות ארגון סיוע הומניטרי בינלאומי, התייבשו מקורות המים של הכפר, דבר שבתנאי מזג האויר הקיימים היה גזירת מוות ודאית על אלפי תושבי הכפר, כך שהארגון שלח אותם כדי לסייע לתושבים המקומיים בחיפוש מקור מים חדש, דבר שיציל בלי ספק רבים מבני הכפר ממוות.
"הגענו לתנור אפייה!…" הכריז ג'פרסון, אחד מחברי המשלחת, כאשר נעצר הג'יפ במרכז הכפר והם ירדו ממנו למקום שהוכן עבורם במהלך השהות בכפר. בתחילה הם נתקלו בחשדנות מצד תושבי הכפר, שחלקם הגדול מעולם לא ראה אדם לבן. אבל עם הזמן הבינו תושבי הכפר, שכוונתם של האורחים החדשים היא לטובה והם החלו לשתף איתם פעולה. החיפושים אחר מקור מים באזור קיבלו כעת תנופה אדירה, כיון שחברי המשלחת הצטיידו במכשור מתקדם בטרם יצאו למסע וכאן הם החלו לעבוד איתו בשטח, יום אחר יום, שעות ארוכות תחת השמש הקופחת. הם חפרו במקומות שונים בקרבת הכפר, שעות על גבי שעות ובמשך ימים ארוכים, עד שבאחד הימים הגיעה הבשורה שהמתינו לה כל כך הרבה זמן: התגלה מאגר מי תהום מתוקים שראויים לשתייה, במרחק קילומטר וחצי בלבד מהכפר הצחיח.
לשמחתם של חברי המשלחת לא היה גבול, אך עדיין היה זה כאין ואפס לעומת השמחה הגדולה של תושבי הכפר, לאחר שהתברר להם שהישועה קרובה ובקרוב הם יוכלו ליהנות משתיית מים, בלי הגבלה בכמות המים שחולקו עד כה במשורה. שבוע לאחר מכן, הושלם הקידוח הראשון והחלה שאיבת המים עבור תושבי הכפר.
מתוקף תפקידו של ג'רי, הוא היה זה שהתכבד להביא את חבית המים הראשונה ממקום הקידוח אל הכפר, כאשר אלפי התושבים עומדים בכניסה לכפר, שרים ומנגנים לכבודו של ג'רי שהגיע ממרחקים כדי למצוא להם מקורות מים.
אריק היה אחד מאנשי הצוות בקבוצה, הוא שמח בשמחתם של תושבי הכפר שניצלו ממוות בטוח, אבל כשטעם מהמים שהגיעו בחבית הראשונה משהו היה נראה לו מוזר. טעמם של המים היה מר למרות שזכר היטב שבזמן שנמצאו המים לא היה בהם שום טעם לוואי. הוא לא אמר כלום לאף אחד כדי לא להעכיר את האווירה החגיגית, אבל הוא שם לב שחלק גדול מהתושבים העוו את פניהם בזמן ששתו מהמים החדשים. הוא החליט לחקור את העניין לבדו, ובפעם הבאה שבה יצאו רכבי השטח של המשלחת למקור המים החדש כדי להביא שוב מים, התלווה אליהם אריק, כשהוא בוחן בשבע עיניים כל תזוזה.
רכבי השטח עצרו בסמוך למקום הקידוח החדש והשאיבה החלה. חבית הענק החלה להתמלאות באיטיות. אריק לא הסיר את עיניו לרגע מהחבית ורגע לפני שיצאו לדרך, הוא הבחין בג'רי מנהיג המשלחת מוציא מכיסו בקבוקון בלתי מזוהה ושופך את תכולתו לתוך החבית הענקית. 'עכשיו אני מבין למה המים היו מרים!' חשב אריק לעצמו, אבל כעת תמיהתו גדלה: 'מדוע ג'רי עושה זאת? מה באמת קורה כאן?' אריק לא הצליח להבין את המתרחש.
בלילה הוא התהפך על מיטתו כשבראשו מנקרות כל מיני קונספירציות, אבל כשהשחר הפציע הוא החליט לפנות ישירות לג'רי. 'ברגע שאפתיע אותו, לא תהיה לו ברירה אלא לספר את האמת!' חשב אריק לעצמו. ואכן, בבוקר השכם הפתיע אריק את ג'רי ללא הקדמות מיותרות: "תאמר לי ג'רי, מה פשר התוספת שאתה מוסיף למים? האם לא מגיע לתושבי הכפר לשתות מים צלולים ולא מים מרים?" ג'רי היה מופתע לרגע, אבל הוא מיד התעשת: "אל תדאג אריק, לא הגעתי עד לכאן כדי להזיק לתושבי הכפר המסכנים. עשיתי זאת לאחר מחשבה מעמיקה, אם תרצה אני יכול לשתף אותך במה שהוביל אותי לכך…" אריק קצת התחרט על ההתקפה ועל החשדות שלו בג'רי, אבל ג'רי המשיך בדבריו: "בעוד ימים ספורים אנחנו ניסע מכאן ותושבי הכפר יישארו כאן עם מצוקת המים. לא בטוח שתמיד יהיו להם מים צלולים ונקיים והם צריכים להתרגל לכל מצב. אם היינו מביאים להם רק מים צלולים ונקיים ובהמשך איכות המים תרד, ישנו חשש ממשי שחלק מתושבי הכפר יורידו את כמות השתייה היומית, דבר שבתנאי החום הקיימים יכול להיות מסוכן מאוד עבורם. רק כשיבינו תושבי הכפר שהם מוכרחים לשתות מים בכל מצב, מכיון שחייהם תלויים בכך, למרות שבמבט ראשון נדמה לאדם מבחוץ שאנחנו מכריחים אותם לשתות את המים, זאת הדרך היחידה לגרום להם לשתות את המים למרות טעם הלוואי ולהבין שבזה תלויים חייהם…"
הגמרא מספרת שלפני מתן תורה כפה הקב"ה על עם ישראל את ההר כגיגית ואמר להם: "אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם". וזאת, למרות שעם ישראל כבר קיבלו עליהם באמירת 'נעשה ונשמע' את התורה ומצוותיה. ומסבירים חז"ל שהיה צורך להבהיר לעם ישראל, שלמרות שהם עושים זאת מבחירה חופשית, עדיין אסור להם לשכוח כי התורה היא מקור החיים ובלעדיה אין להם ולעולם שום זכות קיום, גם בזמנים פחות נעימים…
