כבר בגיל שנתיים הבינה אירנה שג'סי אינו ילד רגיל. היה לו חיוך מתוק וכובש, אבל האיטיות והמסורבלות שהתלוותה לכל פעולה שביצע גרמו לה להבין שמדובר בבעיה של ממש. בכפר הקטן שבו התגוררו, איש לא ידע כיצד לטפל בבעיה שכזאת וכך חלפו להם השנים בעוד ג'סי הקטן גדל בקצב משלו. החיים היו קשים והעניות הייתה מנת חלקם באופן קבוע, אירנה עבדה בטוויית חוטי צמר – עבודה קשה שממנה הרוויחה פרוטות מעטות שהספיקו בקושי למחייתם. אבל ג'סי בגלל המוגבלויות שלו לא עשה מאומה, במשך שעות ארוכות הוא היה שוכב בשמש או לצד התנור בחורף, ומעביר את זמנו לבטלה.
באחד הימים החליטה אירנה שהיא לא יכולה יותר. היא פנתה לג'סי שהיה כבר נער כבן שבע עשרה ואמרה לו: "ג'סי, הגיע הזמן שתצא לעבוד. צא לחפש לך עבודה שתוכל להכניס כמה פרוטות ותקל מעלינו את קושי הפרנסה". אבל ג'סי משך בכתפיו והסתובב לצד השני, מה לו ולעבודה? הוא מעדיף להמשיך להתחמם ליד התנור ולבהות בתקרה בכל יום מחדש.
למחרת, הקימה אותו אירנה בכוח מהמקום בו רבץ על יד התנור. "אם לא תצא לעבוד, אני מגרשת אותך מהבית שלי. תצטרך לגור ברחוב! צא לחפש עבודה, ולא אל תחזור לכאן!" ג'סי המבוהל הבין שלא נותרה לו ברירה אחרת ולראשונה בחייו הוא יצא החוצה לעבר רחובות הכפר, על מנת לחפש עבודה ולהרוויח כמה פרוטות.
לאחר כמה שעות, הוא מצא עבודה בגינה אצל אחד האיכרים – הוא עבד כחצי יום ולאחר מכן קיבל בשכרו שלושה פרוטות, אבל מאחר והוא לא היה רגיל לכסף הוא החזיק את המטבעות ביד ועד שהגיע הביתה הספיק לאבד את כולם. כשסיפר זאת לאימו, היא כעסה עליו ונזפה בו: "ילד טיפש! היית צריך לשים אותם בכיס שלך!"
"פעם הבאה אשים אותם בכיס…" הבטיח ג'סי וחזר למקומו ליד התנור. למחרת הוא יצא לעבודה ועבד כרועה כבשים לכמה שעות וקיבל בשכרו בקבוק חלב, ג'סי כמובן זכר את אזהרתה של אימו ושם את בקבוק החלב שלא היה סגור היטב בכיס מעילו, אבל עוד לפני שהגיע הביתה כל החלב נשפך והבקבוק היה ריק לחלוטין.
"מי תתחתן עם טיפש כמוך?" פכרה אירנה את ידיה בייאוש. "היית צריך לשים את בקבוק החלב על הכתף, או להחזיק אותו ביד!"
"אעשה כך בפעם הבאה!" ענה ג'סי ומיהר לעלות למיטתו שליד התנור. למחרת בבוקר יצא שוב לסיבוב חיפוש העבודה הקבוע שלו כמו בכל בוקר, אלא שהפעם הוא מצא עבודה אצל אופה הכפר שנתן לו בשכרו כיכר לחם גדולה ורותחת שיצאה היישר מהתנור. בהתחלה ג'סי הניח את הכיכר על ראשו, וכשראשו החל להיכוות מהלחם הרותח הוא החזיק אותו בידיו. אבל גם זה לא עזר והלחם הרותח נפל מידיו שוב ושוב, ועד שהוא הגיע הביתה הלחם הרותח היה מלא בחול ואבק עד שלא נשאר לו צורה ולא היה ראוי לאכילה. "עדיף שתעזור לי בבית, במקום לעבוד לחינם!" נאנחה אירנה שהבינה שכסף של ממש היא לא תראה מג'סי. אבל הוא העדיף להתכרבל ליד התנור במקום לנסות ולחשוב מדוע הוא עובד לחינם.
בכפר התגורר עשיר גדול וסוחר עצים ממולח בשם לוגאן שהייתה לו בת יחידה חרשת ואילמת, הרופאים הודיעו לאביה שאין סיכוי אי פעם שהבת שלו תפתח את פיה ותדבר. "אני חייב למצוא מישהו שיהיה מוכן להתחתן איתה, אני לא רוצה שהיא תזדקן בבית שלי עד סוף ימיה…" חשב לוגאן לעצמו. הוא פנה לחכם הכפר, שטח בפניו את הבעיה וביקש ממנו למצוא עבור הבת שלו בחור פשוט ולא מתוחכם שיסכים להתחתן עם אישה חרשת ואילמת, שגם היא לא חכמה במיוחד. "לגבי הכסף, אין לי מחסור בכסף – אני אפרנס אותם כל החיים!" הבטיח לוגאן. החכם הבטיח למצוא לו בחור כזה ולוגאן יצא מביתו של החכם כשהוא שבע רצון.
למחרת בבוקר יצא ג'סי לעבודתו כבכל יום, אלא שהפעם הוא מצא עבודה אצל מגדל חמורים שביקש ממנו להוביל אותם עם המשאות שלהם. מגדל החמורים היה כל כך מרוצה מעבודתו של ג'סי עד שביקש ממנו לבוא גם למחרת ונתן לו את החמור על מנת שירכב עמו הביתה. ג'סי היה מרוצה מהמתנה, אבל נזכר בהבטחה שנתן לאימו ומיהר להרכיב את החמור על הכתף. החמור היה גדול וכבד, אבל ג'סי היה בחור חזק וכך התקדם באיטיות כאשר החמור רוכב על כתפיו.
בדרכו הביתה, עבר שם חכם הכפר והבחין בג'סי המתנהל לאיטו כאשר החמור רכוב על כתפיו. "אמור לי בחורי הצעיר, מדוע אתה מרכיב את החמור על הכתפיים שלך?" שאל החכם וג'סי ענה מיד: "ככה הבטחתי לאימא שלי!" החכם תמה בשקט וחשב לעצמו 'נראה לי שהבחור הזה, הוא ממש מתאים למה שסוחר העצים לוגאן מחפש', הוא ליווה אותו לביתו וביקש לדבר עם אירנה. "יש לי הצעה לחתונה עבור הבן שלך!" אמר החכם ועיניה של אירנה נפתחו לרווחה: "יש מישהו שמוכן לקחת את הטיפש הזה לחתן? אני מוכנה הרגע לעשות את החתונה!" החכם חייך לעצמו מרוצה והתיישב לפני ג'סי והסביר לו במה מדובר. "יהיה לך תנור גדול בבית שלך, תוכל כל היום לישון ליד התנור ולא תצטרך לעבוד בכלל! ידאגו לך לכסף לכל החיים!" הסביר לו וג'סי הסכים בשמחה. שבוע לאחר מכן נחגגה חתונתו של ג'סי עם בתו של סוחר העצים, מה שהוכיח שלכל סיר וגם החלוד ביותר יש את המכסה המתאים…
גם הדברים הכי לא הגיוניים, הם הגיוניים כשהם במקום המדויק ובזמן המדויק. העולם שברא הקב"ה הוא עולם מסודר להפליא, לכל דבר יש תפקיד ולכל אדם יש ייעוד. ואם פגשנו דברים שאינם הגיוניים "לשיטתנו", עלינו לצאת מנקודת הנחה שעוד לא ראינו את התמונה השלימה והמלאה.
