מוטי היה הבעלים של חנות פלאפל. יום אחד הוא הגיע לעבודה והתחיל למכור את המנות, ובצהריים נפל החשמל ולא חזר עד הערב. רק מאוחר יותר גילה מוטי שהשכן מעליו התקין מזגן וניתק את החשמל בבניין. כעת תובע מוטי מהשכן לשלם לו את ההפסד של המנות שלא נמכרו. האם לדעתכם השכן צריך לשלם למוטי את הנזק?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רצ"ב סעיף ז' בדברי הרמ"א ובש"ך, בדין: 'מבטל כיסו של חברו'.
תקציר השאלה השבועית: צחי היה מגיע בכל בוקר למפעל, לוקח את המשאית עם הסחורה שהועמסה עליה ומפזר אותה בנקודות החלוקה. הוא מעולם לא בדק את התכולה במשאית ובאותו יום הרגיש שהמשאית קצת כבדה. באותו יום הוא גם נכנס לסיבוב והמשאית התהפכה… בנס הוא יצא מהתאונה הזאת בריא ושלם. לאחר חקירה התברר שהועמס במשאית משקל עודף. נשאלת השאלה: מי אחראי על הנזקים – האם הפועל שהעמיס את הסחורה או הנהג שנהג במשאית בלי לבדוק קודם את כמות המשקל לפני הנסיעה? או שבכלל כולם פטורים כיוון שהם עשו זאת בשוגג, מה דעתכם?
תשובה בקצרה:
המעמיס פטור מתשלום הנזק, ואם צחי שם לב למשקל העודף של המשאית הוא חייב בתשלום הנזק.
המושג ההלכתי: 'אדם המזיק' – כל נזק שאדם הזיק בידיים חייב לשלם.
תשובה בהרחבה:
בהלכה יש מושג הנקרא 'אדם המזיק' שבו על כל נזק שנגרם כתוצאה ממעשיו של האדם, הוא מוגדר כ'אדם המזיק' וחייב בתשלום הנזק. מצאנו בגמרא (תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף פ' עמוד א') סיפור לגבי אדם שהעמיסו עליו יותר מהמשקל האפשרי ונגרם לו נזק, במקרה כזה חייב המעמיס לשלם את הנזק.
ושואלת הגמרא מדוע האדם לא זרק מעליו את המשקל העודף? ומתרצת שמדובר במקרה שהוא נפל מייד או לא הספיק לזרוק את המשקל המיותר או שחשב שהבעיה אצלו שהוא חלש. וכך נפסק להלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"ח סעיף ז') שאם אין שתי הסיבות הללו, המעמיס יהיה פטור מכיוון שהאדם יכול להוריד מעליו את המשקל העודף. וכך ראינו להלכה שסבל שלקח יותר ממה שהיה צריך והחבית נשברה, חייב בתשלום הנזק (סימן ש"ד סעיף ד'). ולכן במקרה שלנו, כיוון שהמשאית נסעה כהרגלה, הדבר תלוי בנהג, אם ידע שיש משקל עודף במשאית ואם ידע חייב לשלם מדין 'אדם המזיק'.
