'דומינו' היה אחד הסוכנים הוותיקים והמנוסים ביותר בשירותי הביטחון, כבר שנים רבות שהוא שותף לעשרות רבות של מבצעים חשאיים. והניסיון הרב שרכש לאורך השנים והסיטואציות המורכבות שאיתן הוא היה צריך להתמודד בשטח, הפכו אותו לשם דבר. אבל למרות כל זאת שום דבר לא הכין אותו לאותו בוקר מוזר.
זה קרה ביום רביעי בבוקר. 'דומינו' התעורר כמו בכל יום מהצלצול הקבוע של השעון המעורר, אלא שבמקום לראות את ארון הבגדים שלו או את הנוף שאליו הוא רגיל להתעורר, הוא מצא את עצמו בחדרון קטן עם קירות גבוהים ומתקלפים. הסיטואציה המוזרה אליה הוא התעורר לא הלחיצה אותו כמו העובדה שהוא לא הבין איך הוא נקלע אליה. הוא התאמץ לשחזר את רצף האירועים האחרונים במוחו, אך הוא לא הצליח בשום צורה לחבר בין יום האתמול לבוקר המוזר שאליו התעורר.
בעודו מנסה להבין את המתרחש, נפתחה דלת המתכת הכבדה של החדר ונכנסו בה שלושה גברים לבושים בלבן. "בוקר טוב לך, אורח!" אמר המבוגר שבשלושה בעברית עם מבטא פרסי כבד. "יש לנו יום ארוך לבלות ביחד, אז חבל שנבזבז את הזמן בפטפוטים, ניגש ישר לעניין ונתחיל".
שני הגברים האחרים תפסו את הסוכן 'דומינו' וגררו אותו לחדר סמוך. שם הוא נקשר לכיסא כשמולו מתיישב ה'חבר' החדש שלו מהבוקר. מיותר לציין שבמשך השנים בתפקידים הרבים שמילא 'דומינו' הוא נחשף למידע רגיש וסודי ביותר – ואת המידע הזה ניסו עכשיו לחלץ ממנו. במשך שעות רבות המטירו עליו החוקרים שאלות בלי סוף, מבלי שאף אחד יטרח לספק לו הסברים או לומר לו לאן הוא הגיע ואיך. בלי הפסקות, בלי אוכל ובלי שינה. אך 'דומינו' הצליח לשמור בנאמנות גדולה על שתיקה עיקשת כדי להגן על בטחון המדינה.
אבל למרות כל ההכנות והאימונים שעוברים הסוכנים, ההתמודדות עם המציאות הייתה באמת קשה ומורכבת – אפילו לסוכן מקצועי ומיומן כמו 'דומינו'. נראה היה שככל שהזמן עובר החוקרים רק מתמלאים ביותר מרץ כדי להוציא ממנו את המידע החסוי. תרגילי החקירה נעשו אכזריים וקשוחים יותר, הקשיים הפיזיים והרגשיים נעשו מורכבים ומתישים יותר והבלבול והבלגן שהשתוללו אצלו בראש לא נתנו לו רגע אחד של מנוחה. אחרי כמה ימים מטורפים שכאלה הוא הרגיש שהוא עומד להישבר, אבל לפתע הוא נזכר במשהו ופנה לחוקריו: "אתם זוכרים את האיש המבוגר שהיה עם השלושה שהגיעו לחדר שלי באותו בוקר? רק איתו אני מוכן לדבר!"
החוקרים משכו בכתפיהם ואותו אדם הוזעק לחדר. 'דומינו' העיף לעברו מבט חטוף והוא התיישב ליד השולחן, הלה שלף מכיס חולצתו עט נובע מוזהב ומחברת חדשה והתיישב מולו בחיוך. "כן חבר, הבנתי שיש משהו שאתה רוצה לספר לי", אמר האיש תוך כדי שהוא מתיישב ומניח לפניו כוס קפה מעלת אדים. "אל תרגיש לחוץ, אני לא ממהר לשום מקום…"
אלא שבדיוק באותו הרגע נדלק ברק מוזר בעיניו של 'דומינו' וחיוך לא מובן התחיל לעלות על פניו. "האמת שאני חושב ששכחתי מה רציתי לספר", הוא אמר כשחיוך גדול כבר היה מרוח על פניו. החוקר החדש וההמום שהבין שהוזעק למקום לחינם, לא הבין מה קרה פתאום, ומייד הזעיק את החברים הלבושים בלבן כדי 'לעזור' ל'דומינו' להיזכר. אבל בשורה התחתונה עם כל שיטות החקירה המתקדמות שהם ניסו עליו, 'דומינו' עמד איתן בשתיקתו כשכל העת מרחף על פניו חיוך קטן של ניצחון.
אחרי זמן שהיה נראה לו כמו נצח, הוא התעורר באחד הימים בבוקר לאחר יממה של חקירות מתישות וכואבות, אבל במקום לשמוע צעקות בערבית הוא שמע רק שקט. מולו עמד ארון הבגדים שלו כשלצידו נשקף הנוף האהוב שאותו הוא היה רגיל לראות בכל בוקר. אחרי שהסדיר את הנשימה והבין שהוא שוב נמצא במקום מוגן ובטוח הוא שמע דפיקות בדלת. כשהוא פתח את הדלת הוא ראה מולו את היושב ראש, את מפקדו האישי ואת קצין המודיעין הראשי. "בוקר טוב 'דומינו'. מן הסתם יש לך כמה וכמה שאלות מטרידות, אנחנו כאן כדי לתת תשובות" אמר היו"ר.
בשיחה שארכה כשעתיים הסבירו הבכירים ל'דומינו' שהחוויה הלא נעימה שעברה עליו בימים האחרונים הייתה בעצם בדיקה של הכשירות שלו לקראת תפקיד מפתח במבצע מיוחד שעמד לצאת לדרך. "לא הייתה לנו ברירה אחרת, יש סיכון גדול מאוד במשימה החדשה והיינו חייבים לדעת שהמידע ששמור אצלך יישאר מוגן באמת!" אבל רגע לפני שהם פנו ללכת כשהם משאירים את 'דומינו' לחשוב ולעכל את מה שעבר עליו, פנה קצין המודיעין ושאל: "תגיד לי 'דומינו', איך הצלחת להחזיק מעמד? כבר היית רגע אחד לפני שאתה מספר לנו את הכל, אפילו אנחנו הרגשנו את זה. אני חייב לדעת מה גרם לך לחזור בך ולהחזיק מעמד!" באותו רגע חזר אותו חיוך מעצבן לפניו של 'דומינו' והוא ענה: "האמת שכבר החלטתי שזהו, שאני אומר הכל. אלא ששנייה לפני שהחלטתי לדבר נזכרתי באותו חוקר מבוגר שפגשתי באותו בוקר. אבל באותו רגע נזכרתי גם בעט המוזהב שהציץ מכיס החולצה שלו. ביקשתי שהוא יגיע ושרק לו אני מוכן לספר את הכל, רק כדי לוודא דבר אחד: שהעט המוזהב שהיה לו בכיס של החולצה, היה העט שקיבלנו לפני שמונה שנים בהזמנה מיוחדת מהיצרן לכבוד הפרישה של ראש אגף אבטחת המידע. ומייד ברגע אחד הבנתי את הסיפור האמיתי שעומד מאחורי החקירה – ודווקא אותו רגע אמיתי הוא זה שנתן לי את הכוחות להצליח ולעמוד במשימה למרות הכל…"
*
במעמד הר סיני, שעליו אנו קוראים בפרשה, זכו בני ישראל להצצה קטנה ונדירה לאמת המסתתרת מאחורי המציאות הכל כך מורכבת של 'העולם הזה'. באותם רגעים הייתה להם ההזדמנות להיזכר במה שהעולם הזה מנסה להשכיח מאיתנו כל הזמן, שיש בורא, ושיש הנהגה מסודרת ותכלית ברורה לעולם. התזכורת הזו של מעמד הר סיני מאפשרת לנו עד עצם היום הזה להתמודד עם כל הקשיים והאתגרים שאנו ניצבים מולם, מתוך הבנה שהם מובילים אותנו לתכלית גדולה שתתבהר לנו בבוא העת.
