מחירי השכירויות שהרקיעו שחקים בתקופה האחרונה, גרמו לגברת צילה ללכת נגד הזרם ולהשכיר את היחידה הסמוכה לביתה במחיר קצת זול מהממוצע בשוק. לאחר הפרסום הגיע אליה מבול של פניות להשכרת הדירה. כבר באותו יום היא סגרה דברים בעל פה עם משפחה שהיו לה שלושה ילדים. אבל כבר באותו ערב הגיע אליה זוג צעיר שהחליטו שהם רוצים את הדירה. צילה התלהבה מזוג צעיר שמגיע ללא ילדים ורעש וסגרה איתם חוזה במקום. כעת תובעים בני המשפחה הקודמת מהזוג הצעיר לפנות את היחידה, מכיוון שהם היו קודמים להם. אבל הם טענו: "נכון, אבל בעלת הדירה העדיפה אותנו…" האם לדעתכם הזוג הצעיר צריך לפנות עבורם את היחידה? והאם יש צדק בטענת בני המשפחה הקודמת? האם צילה נהגה כשורה?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: האם ההגדרה ההלכתית ל'עני המהפך בחררה' תקפה במקרה שהמוכר מעדיף את הקונה? שו"ת מהר"ם אלשיך סימן ס"ז ו'פתחי חושן' סימן פ"ט סעיף קטן ל"ב.
תשובה לשאלה 'מצלמה רווחית' (שאלה מס' 750)
תקציר השאלה השבועית: שמואל התגורר במיקום מרכזי, ובאחד הימים הגיע אליו דייר מהבניינים הסמוכים וביקש ממנו לצפות במצלמות כיוון שמישהו פגע ברכבו. שמואל נתן לו גישה למצלמות, אבל אז הבחין האיש במשהו מנצנץ מכיוון הגינה הציבורית. הוא חישב את המיקום וירד לגינה ולהפתעתו מצא שם יהלום. לא היו סימנים הוא לקח אותו לעצמו, אבל אז שמואל תבע ממנו להביא לו את היהלום או לפחות חצי משוויו, מכיוון שהוא מצא אותו בזכות המצלמות שלו.. אבל השכן טען: "נכון שמצאתי אותו בגלל המצלמה, אבל למה אני צריך להביא לך אותו או חצי מהשווי שלו?" מה דעתכם, האם הוא צריך לתת לשמואל את היהלום או חצי ממנו?
תשובה בקצרה: נראה שאכן מגיע לשמואל בעל המצלמות חצי משוויו של היהלום.
תשובה בהרחבה: כבר ראינו בכמה מקומות בהלכה, שאדם לא זוכה במציאה כל עוד היא לא הגיעה לידו או לרשותו. וזאת הסיבה שאפילו במקרה של 'ראה את המציאה ונפל עליה' וחברו הרים אותה, הוא זכה במציאה כל עוד הוא לא הרים אותה או העביר אותה לרשותו.
דבר נוסף שמצאנו בגמרא הוא במעשה על רב גמדא ששלח שליח לקנות בעבורו קוף, ולאחר שהשליח רכש את הקוף, הקוף מצא יהלום והבעלים הסכים לתת את היהלום לרב גמדא. וכתבו הראשונים, שלכאורה הבעלים לא היה צריך לתת לרב גמדא את היהלום במתנה, ומה שנתן לו אותה במתנה, זה היה אך ורק ממידת חסידות והוא לא היו חייב מצד ההלכה לעשות זאת. (תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נ' עמוד ב')
מה דינו של אדם שגרם רווח לחברו?
יש דעות של פוסקים (בעל ה'מרחשת' חלק ב' סימן ל"ה) שכותבים שמצד הדין היה מגיע לרב גמדא לקבל רק חצי משוויו של היהלום. ומה שכתבו הראשונים שהבעלים של המקום נתן לו את המרגלית ממידת חסידות, הכוונה היא שנתן לו את כל היהלום וזה היה רק ממידת חסידות מכיוון שלא היה מגיע לו יותר מחצי משוויו. ולכן נוכל ללמוד משיטת בעל ה'מרחשת' שאם אדם גרם לרווח כספי של אדם אחר, הוא צריך להתחלק איתו ברווחים, כיוון שאותו חבר היה הגורם לרווח הכספי. ובמקרה שלנו, למרות שב'דיני מציאה' הוא לא קנה כלום, כיוון שהשכן הרוויח בזכותו רווח כספי מסוים, מגיע לבעל המצלמות לפחות חצי משוויו של היהלום.
