אחרי השיעור בסניף 'שלום לעם' ברמת שרת, קבעו החבר'ה לצאת למשחק כדורסל בחצר של איציק, כמובן ברשות ההורים שלו. במהלך המשחק, קפץ ארנון והטביע את הכדור בטבעת הסל, תוך כדי שהוא נתלה על הטבעת בהתלהבות אופיינית. שניר, התלהב גם הוא מהביצוע ורצה להראות את כוחו, כך בעוד שברגע שארנון תלוי על הסל, קפץ גם הוא והטביע את הכדור כשהוא נתלה על הסל ביחד עם ארנון. אבל הסל לא היה מסוגל לשאת את שניהם והוא התנתק ונשבר, תוך כדי שארנון ושניר משתטחים על האדמה.
המשחק כמובן נגמר באותו רגע ושניר וארנון התווכחו מי ישלם לאיציק על הסל השבור, הם חזרו לסניף 'שלום לעם' ושטחו בפני הרב את טענותיהם. "אני הייתי הראשון שנתלה על הסל, ואם שניר לא היה קופץ גם הוא, לא היה הסל נשבר. אני לא צריך לשלם כלום!" טען ארנון בתוקף. ואילו שניר השיב: "נכון שאתה לבד לא שברת, אבל גם אני לא שברתי את הסל לבד. המשקל של שנינו ביחד הכביד על הסל והוא נשבר, אז שנינו חייבים לשלם ביחד!" מה לדעתכם פסק להם הרב?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף י' בדין: 'חמישה ישיבו על ספסל אחד' שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שפ"א ובסימן שפ"ג בספר 'מאירת עיניים' סעיף קטן י'.
תשובה לשאלה "השו"ת הראשון בעלון"
תשובה בקצרה: אם הסל לא היה נשבר בלי ששניר הצטרף לארנון ונתלה עליו, הדין הוא ששניר יתחייב לשלם על כל הנזק. אבל אם הסל היה נשבר גם אם שניר לא היה נתלה עליו, הדין תלוי במספר נידונים כפי שנביא בתשובה בהרחבה.
תשובה בהרחבה: מקור ההלכה הוא מדברי הגמרא (תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף י' עמוד ב') לגבי מקרה שבו חמישה אנשים ישבו על ספסל אחד ובא אדם נוסף, בעל משקל והצטרף אליהם והספסל נשבר. באופן שבו ברור לכולם, שאילולי האדם הנוסף בעל המשקל העודף לא היה מתיישב על הספסל – הוא לא היה נשבר, האחרון חייב לשלם על הספסל.
אבל אם כולם התיישבו ביחד ואז נשבר הספסל כולם חייבים לשלם עליו. במקרה, שהספסל היה נשבר בכל מקרה בעוד שעה בגלל העומס ורק האחרון שישב זרז את קריסת הספסל, כולם חייבים בגלל שיש עליהם טענה מדוע לא קמו ברגע שהוא התיישב לצדם. דעת הראשונים (ספר 'מאירת עיניים') שאדרבה יש טענה על היושבים הראשונים שברגע שראו שמישהו הצטרף לשבת, היה עליהם לקום מחשש שהספסל יישבר בעוד זמן קצר. והיות והם לא קמו ממקומם, הם מתחייבים בתשלום.
אבל במקרה שהספסל לא היה נשבר אלמלי האדם האחרון בעל המשקל העודף הצטרף לישיבה על הספסל, הם אינם נחשבים כשותפים למעשה שבירת הספסל ורק האחרון חייב בתשלום.
הרמ"א כותב שאם מדובר באנשים רגילים ובספסל רגיל, לא ניתן לחייב אף אחד מהם כיוון שהספסל נועד לישיבה ודינו כ'מתה מחמת מלאכה' ורק במקרה שהם בעלי משקל חריג הם יהיו חייבים כיוון שהיה עליהם לחשוש שהספסל יישבר.
