"תן לי סיבוב בבקשה על האופנוע שלך!" התחנן סמי בפעם המי־יודע־כמה לאדם, החבר שלו שקנה לא מזמן אופנוע כבד. אחרי בקשות חוזרות ונשנות ומאות אזהרות של אדם, הוא נתן בלי חשק את מפתחות האופנוע לסמי וכמובן הזהיר אותו שהאחריות עליו. לשניהם היה רישיון רכיבה על אופנוע, אבל לאדם לא היה ביטוח, ואת זה סמי לא ידע מראש. סמי התלהב מהאופנוע של אדם, אבל קרה אסון: באחד הסיבובים הוא החליק ונפצע קשה והאופנוע הושבת לחלוטין. סמי תובע מאדם שישלם לו את הנזקים מכיוון שהוא לא ידע שאין ביטוח לאופנוע, ואם היה יודע הוא לא היה עולה עליו. ואילו אדם טוען: "אני אמרתי לך שהאחריות היא שלך בלבד, אז לא רק שאני לא צריך לשלם לך. אלא אני רוצה שתשלם לי את עלות האופנוע שהושבת בגללך…" מה דעתכם? מי צודק בטענותיו?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"מ סעיפים א' – ג'. סימן ש"ו סעיף ו' בדין: 'חזי דעתי קא סמיכנא'.
תשובה לשאלה 'החוב של הנשיא' (שאלה מס' 786)
תקציר השאלה השבועית:
נשיא המדינה יצא לריצת בוקר עם שני המאבטחים שלו. בסיומה של הריצה הוא נכנס לבית קפה מקומי והזמין קפה. פתאום התברר שהלקוח שלפניו נתקע ללא כסף. הנשיא שלף בחיוך שטר של מאה שקלים ואמר לו: "אתה יכול לבוא אליי לבית אחר כך ולהחזיר את הכסף". הלקוח, ששמו היה שקד, הודה לנשיא, ולא ידע ששרון, שהיה גם הוא בבית הקפה, מיהר לבוא לבית הנשיא להחזיר את הכסף ולהצטלם עם הנשיא. כשהגיע שקד לבית הנשיא, ציפתה לו אכזבה כשהודיעו לו שהחוב שולם על ידי שרון. שקד מיהר לתבוע את שרון ואמר לו: "באיזו זכות אתה משלם עבורי את החוב?"
שרון תהה: "מה הבעיה? כל אחד שמח שמשלמים במקומו…" מה דעתכם, האם אפשר לשלם חוב עבור מישהו אחר בעל כורחו? והאם שקד צודק בטענתו?
תשובה בקצרה: שרון התנהל שלא כהוגן, ושקד בוודאי יכול לדרוש ממנו שלא ישלם במקומו את החוב וייקח לעצמו את הכבוד. בכל מקרה הוא לא יכול לתבוע ממנו תביעה ממונית.
תשובה בהרחבה: במעשה של הצילום עם הנשיא יש כבוד לשקד, וייתכן שבכך ששרון לקח ממנו את הזכות הזאת הוא התכוון להחזיר לו את החוב על הקפה. היה אסור לשרון לעשות את מה שעשה מכיוון שאנחנו מצווים על "ואהבת לרעך כמוך" – ו"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".
האם שרון יכול לשלם את החוב מדין 'זכין לאדם שלא בפניו'?
לכאורה היה מקום לשרון לטעון שמותר לאדם לזכות עבור מישהו אחר אפילו ללא ידיעתו, כמו, למשל, לתת לו מתנה ללא ידיעתו. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רמ"ג סעיף א') כיוון שמסתבר שאדם מסכים שיעשו זאת בשבילו. אבל ראינו שלבסוף נפסק בהלכה שאם הזוכה אמר: "איני רוצה במתנה זאת", אין אפשרות לזכות עבורו בעל כורחו (סימן רמ"ה סעיף א'). וכמו במקרה שלנו: בוודאי שקד היה רוצה ללכת לבית הנשיא, להחזיר לו את הכסף ולהצטלם איתו, וממילא הזכות של תשלום החוב אינה מוגדרת אצלו כ'חובה' אלא כ'זכות', ולכן לשרון אסור לשלם את החוב עבורו בעל כורחו.
לסיכום, במקרה שלנו:
למרות עוגמת הנפש עדיין שקד אינו יכול לתבוע את שרון שום תביעה כספית, מכיוון שלכבוד ולעצם ההנאה להצטלם במחיצת הנשיא אין שום ערך כספי, וכיוון שעדיין לא זכה בה בפועל והיא רק אופציה שקיימת על השולחן, הוא לא יכול לתבוע ממנו פיצוי כספי.
