אריאל פנה לחברו נחמיה שעוסק בתחום ההשקעות, וביקש ממנו להשקיע את כספו בסך של כחצי מליון ש"ח בנדל"ן באזור חיפה, מכיוון ששמע שערך ההשקעות באזור עולה בהתמדה. וכמובן, תמורת הטיפול בהשקעה יקבל נחמיה אחוזים גבוהים מהרווחים. נחמיה לקח את הכסף, אבל במקום להשקיע אותו בחיפה כפי שביקש אריאל, הוא השקיע אותו בקרקעות באזור גדרה. כעבור שנה עלו מחירי הקרקעות בגדרה בעשרות אחוזים ואילו הקרקעות בחיפה עלו באחוזים בודדים בלבד. אריאל, שבא לברר על מצב ההשקעה שלו ושמע על הרכישה המוצלחת של נחמיה בגדרה, דרש ממנו את הרווחים של ההשקעה. אבל נחמיה היה מוכן להחזיר לו את הקרן בתוספת האחוזים הבודדים שהיה מרוויח אילו היה משקיע באזור חיפה. "אני לקחתי את הכסף שלך והשקעתי בלי הסכמתך בגדרה, וכעת אני מחזיר לך את הגזלה בתוספת פיצוי, אבל אני לא צריך לתת לך את כל הרווח!" כך טען נחמיה. ואילו אריאל התעקש לקבל את כל הרווחים ולתת לנחמיה אחוזים בלבד כמו שסיכמו מראש בטענה שהכסף שלו ולא משנה היכן בוצעה ההשקעה. מה דעתכם? מי צריך לקבל את הרווחים?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קפ"ג סעיף ה'. סימן ק"ע סימן י"א. תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף ק"ב עמוד ב'.
תשובה לשאלה 'לשלם על הפקק' (שאלה מס' 796)
תקציר השאלה השבועית: שגיא לקח מונית מביתו באחת השכונות בירושלים לעבודה. נהג המונית הפעיל מונה ורצה לנסוע דרך כביש בגין, אבל שגיא טען שבשעות כאלו יש פקקים בכביש בגין. "אל תסמוך על הווייז, אני יודע מה אני אומר לך!" והציע לו לנסוע דרך רחוב דרך חברון. הנהג נסע כפי שביקש, אלא שהתברר שיש פקק חריג ברחוב דרך חברון והנסיעה משם תיקח כפול מהמתוכנן. שגיא דרש מהנהג לאפשר לו לרדת מהמונית וביקש לשלם את המחיר שעמד בינתיים על שלושים שקלים. אבל הנהג טען בתוקף, שכעת אין לו אפשרות להיחלץ מהפקק והוא יפסיד לפחות חצי שעה נוספת. "אמרתי לך שעדיף לנסוע מכביש בגין ואתה ביקשת לנסוע מכאן, עכשיו תשלם לי עוד חמישים שקלים על חצי שעה שאהיה תקוע כאן בפקק!" טען הנהג. האם הוא צודק בטענתו?
תשובה בקצרה: נראה ששגיא פטור מתשלום לנהג המונית על ההפסד שנגרם לו כתוצאה מהפקק.
תשובה בהרחבה: למדנו בגמרא לגבי מקרה של אדם ששכר פועלים להשקות את השדה שלו מהנהר הסמוך, ובאמצע היום התייבש הנהר באופן מפתיע והפועלים לא יכלו להשלים את מלאכתם. (תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף ע"ו). במקרה כזה שתופעת טבע נדירה גרמה לנהר להתייבש באופן בלתי צפוי, בעל הבית לא חייב לשלם את השכר שסוכם איתם מראש עבור כל היום, אלא לפי חישוב שעתי של השעות שעבדו בלבד. אבל אם זו תופעה מוכרת שמתרחשת אחת לתקופה, הדין תלוי בנסיבות:
אם הפועלים גרים באותה העיר, היה עליהם לדעת שקורה לפעמים שהנהר מתייבש במפתיע ועל דעת כך הם הגיעו לעבודה ולכן הם מפסידים את יתרת השעות. אבל במקרה שהם גרים במקום אחר ולא הייתה להם דרך לדעת שלפעמים הנהר מתייבש פתאום, בעל הבית סופג את ההפסד, והוא חייב לשלם להם עבור יום עבודה שלם.
וכך למעשה נפסק בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של"ד סעיף א' בדברי הרמ"א) שבכל מקרה 'אונס' שמתרחש בין פועל לבעל הבית, הדבר תלוי: אם שניהם יכלו לדעת מראש שהאונס הזה עלול להתרחש (ובעיקרון בכל מקרה שהפועל ידע שהאונס יכול להתרחש, הפועל סופג את ההפסד של השעות. רק במקרה שבעל הבית ידע שייתכן שהאונס הזה יקרה ורק הפועל לא ידע מכך, ההפסד הוא על בעל הבית.
מה הדין במקרה שלנו?
כיוון ששגיא שכר מונית הוא נחשב כ'בעל הבית' ואילו הנהג הוא ה'פועל' והפקק דינו כ'אונס' שהתרחש. וכיוון ששניהם לא היו אמורים לדעת שיש פקק ברחוב דרך חברון, אף שהנהג בחר את המסלול דרך כביש בגין מלכתחילה, ההפסד נופל על נהג המונית ושגיא יכול לשלם לו את המחיר הנקוב כרגע במונה ולרדת מהמונית. מכיוון שמנהג המדינה הוא שנוסע יכול לרדת מהמונית בכל שלב שירצה, למרות שסיכם מלכתחילה עם הנהג שייקח אותו למקום רחוק יותר. אבל אם נהג המונית היה מתעקש על המסלול שהציע לו הווייז ואומר מראש לשגיא שעדיף לנסוע מכביש בגין ואם הוא מתעקש על נסיעה דווקא מדרך חברון הוא יישא באחריות, במקרה כזה שגיא היה צריך לפצות אותו גם אם הוא יורד באמצע הנסיעה, כיוון שה'פועל' (במקרה שלנו נהג המונית) התנה זאת מראש.
