דונלד בייקר היה איש עסקים מכובד שניהל עסקים מסועפים, הוא היה ידוע גם כתורם צדקה מפורסם ואנשים רבים שיחרו לפתחו. ועל כן, ההפתעה הגדולה של בני השכונה היוקרתית שבה התגורר הייתה בשל העובדה שבאישון ליל, הופיעו ניידות משטרה בפתח ביתו של דונלד ועצרו אותו באשמת אחזקת דולרים מזויפים. בחיפוש שנערך בביתו, נמצאה בגינת הבית בין השיחים חבילה גדולה מלאה בשטרות מזויפים של מאה דולר.
בחקירתו טען דונלד כי הוא איש עסקים ישר והגון ומעולם לא ראה את החבילה הזאת, אולם העובדה שהחבילה נמצאה בגינת ביתו הטילה עליו צל כבד וכל טענותיו נדחו. דונלד ניסה לטעון שמישהו מנסה להפליל אותו ולכן הטיל את החבילה לתוך השיחים, אולם מצלמות האבטחה באזור נבדקו על ידי המשטרה ומלבד דונלד ובני משפחתו, איש לא עבר ליד השיחים בשבוע האחרון, שבמהלכו – לפי מומחי המשטרה – הוחבאה החבילה.
דונלד הרגיש שההאשמות הקשות סוגרות עליו וביחד עם עורך דינו ניסה למצוא קצה חוט שיוביל לחפותו מאשמה. ביתו המפואר של דונלד נבנה בסמוך לצלע ההר שבתוכו עברה מנהרה – ממנה הייתה יוצאת רכבת מספר פעמים ביום. עורך דינו של דונלד החליט לטעון שלמרות שצילומי האבטחה לא הראו שאנשים זרים התקרבו לגינה, ייתכן שאחד מנוסעי הרכבת, שנשלח כדי להפליל את דונלד המתין לרגע שבו הרכבת עברה בצמוד לביתו של איש העסקים ואז השליך מבעד לדלת את החבילה אל השיחים.
הטיעון של עורך הדין נשמע הגיוני. המרחק מפתחה של הרכבת לגינה של דונלד לא עלה על שני מטרים, כך שבהחלט ניתן היה לקבל את ההנחה שאחד הנוסעים ניצל את הרגע כדי להפליל את איש העסקים. אלא שאז התברר שבתוך הרכבות מותקנות מצלמות הפועלות 24 שעות ביממה. השופט לא התמהמה והורה על סריקת כל צילומי הקרונות והמסדרונות המחברים ביניהם במהלך השבוע האחרון, אז כאמור – הונחה החבילה בשיחים. עורך דינו של דונלד מינה איש מטעמו, וביחד עם נציג המשטרה הם עברו ביחד על כל צילומי הקרונות. ראו מאות אנשים עולים ויורדים במהלך הנסיעה, אך מעולם לא נראה איש ניגש לדלת הקרון בשעת הנסיעה ומנסה להשליך ממנה מטען כה כבד החוצה.
לאחר האכזבה שבמעבר על צילומי הרכבת, ניסה שוב עורך הדין לחשוב על מוצא מהסבך. הוא ידע שדונלד חף מפשע אך לא מצא דרך להוכיח זאת. הוא דפדף בפיזור נפש בעיתון שנח על שולחנו כשלפתע ראה מודעה שהטרידה אותו: "להשכרה במחיר עלות, בית בצלע ההר". המודעה התמימה הזאת לא הייתה שונה ממודעות רבות נוספות שהציעו את הבתים שנבנו על ההר ובצלעו, אך למרות זאת נורה אדומה חלשה הבהבה במוחו של עורך הדין. הוא ייגע את מוחו וניסה להבין מדוע המודעה הזו מטרידה אותו. עד שכעבור שעות אחדות, בסמוך לשעת בוקר מוקדמת, הוא זינק מכיסאו בהתלהבות והבין כיצד פעלה המזימה להפללתו של דונלד.
בבוקר מיהר עורך הדין לחייג לטלפון שפורסם בעיתון. לאיש שענה בצד השני אמר שהוא נזקק לדירה בדחיפות והוא מוכן לשלם אפילו מחיר גבוה. האיש שמח והם קבעו להיפגש בדירה, עורך הדין הגיע לפתח הדירה מצויד במצלמה נסתרת. שם פגש בבעל הדירה, שסיפר לו שעליו לצאת לנסיעה של חודשים מספר. עורך הדין חייך לעצמו, ולאחר שסייר בדירה שילם לאיש את הסכום שדרש ונפרד ממנו לשלום. לאחר שהמשכיר התרחק, ניגש עורך הדין למרתף הדירה והדליק את האור. הוא לא הופתע לגלות חלון הממוקם סמוך לתקרה. הוא פתח את החלון וראה את המנהרה הריקה בה עוברת הרכבת.
עורך הדין המתין עד שקולה המתגלגל של הרכבת החל להחריש את אזניו. הוא טיפס על סולם והביט מבעד לחלון. באותה שניה עברה הרכבת מתחתיו והוא ראה את הגג שלה חולף מתחת לחלון. לאחר מכן התבונן עורך הדין באדן החלון וראה טביעות אצבעות שנטבעו באבק. התמונה הייתה כעת ברורה במוחו לחלוטין. וכשהגיע למחרת ללשכתו של השופט הוא הצליח לפרוש לפניו את כל האירוע מתחילתו ועד סופו.
אויביו של דונלד, שידעו שיש מצלמות ברכבת ובחצרו של דונלד – שכרו דירה בצלע ההר שהיה לה חלון מעל המנהרה והם הגו רעיון מבריק: כאשר הרכבת עברה במנהרה הניחו את החבילה הכבדה על גג הרכבת, מתוך מטרה שכאשר תגיע לעיקול החד שצמוד לביתו של דונלד – החבילה תיפול מעוצמת הסיבוב היישר לתוך השיחים שבגינה. לאחר שהפעולה בוצעה, הם ניסו להיפטר מהדירה שלא היה להם בה צורך וניסו להשכיר אותה כדי לקבל בחזרה את דמי השכירות. לחוקרי המשטרה שהגיעו לקריאתו של השופט לזירת הפשע, לא נותר אלא לקבל מעורך הדין את צילום תמונתו של האיש ואת טביעות האצבע מאדן החלון, כדי לעצור את האיש וחבריו…
בפרשתנו אנחנו רואים שהקב"ה מצווה את אברהם אבינו לעזוב את מולדתו ואת בית אביו וללכת אל הלא נודע. השכר על הניסיון הקשה שאברהם אבינו עמד בו בגבורה, הייתה ההבטחה שהיא תינתן לו ולזרעו. אנו יכולים ללמוד מכך שלעתים האדם עשוי לחשוב שהוא מצוי בתוך מלכודת ללא מוצא, אבל אינו יודע שדווקא מתוך החושך, מהנקודה הנמוכה ביותר, הוא עשוי להתרומם ולגלות את הגאולה.
