שָׁלוֹם לָכֶם, שְׁמִי אוּרִיאֵל וַאֲנִי לוֹמֵד בְּכִתָּה ו'. כְּלוֹמַר, אֲנִי נִמְצָא בַּכִּתָּה אֲבָל לֹא מַמָּשׁ לוֹמֵד. מִכֵּיוָן שֶׁלְּצַעֲרִי הָרַב הוֹרַי הִתְגָּרְשׁוּ לִפְנֵי כְּשָׁנָה, וּמֵאָז כִּמְעַט אֵין לִי רֹאשׁ לַלִּמּוּדִים. שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לְפָנַי יוֹשֵׁב הַיֶּלֶד הֲכִי חָכָם בַּכִּתָּה. כָּל הַזְּמַן הוּא עִם הַיָּד לְמַעְלָה כְּדֵי לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת הַמּוֹרִים.
קוֹרְאִים לַיֶּלֶד הַזֶּה לִיאוֹר קְלַיְן, וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁלֹּא מַמָּשׁ סָבַלְתִּי אוֹתוֹ. בְּעֵינַי הוּא תָּמִיד רָצָה לְהַרְאוֹת לְכֻלָּם שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל. אָמְנָם הוּא לֹא הָיָה מִתְרַבְרֵב עִם הַצִּיּוּנִים שֶׁלּוֹ בֵּין כֻּלָּם, אֲבָל עֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁהָיְתָה לוֹ תְּשׁוּבָה כִּמְעַט לְכָל שְׁאֵלָה – הִרְתִּיחָה לִי אֶת הַדָּם. מִכֵּיוָן שֶׁלִּי לֹא הָיוּ תְּשׁוּבוֹת לִשְׁאֵלוֹת הַמּוֹרִים. לֹא הָיְתָה בֵּינֵינוּ אֵיבָה גְּלוּיָה, אֲבָל אַף פַּעַם כִּמְעַט לֹא דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ. בְּעִקָּר מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה לִי עַל מָה לְדַבֵּר אִתּוֹ. לְפָחוֹת אִם הוּא הָיָה מֵבִין מַשֶּׁהוּ בְּכַדּוּרֶגֶל אוּלַי עוֹד הָיָה עַל מָה לְדַבֵּר…
כֵּיוָן שֶׁהָיָה עוֹד יֶלֶד בְּשֵׁם לִיאוֹר בְּכִתָּתֵנוּ, כֻּלָּם קָרְאוּ לָרִאשׁוֹן 'קְלַיְן' וּלְלִיאוֹר שֶׁשֵּׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ הָיָה יִשְׂרָאֵלִי, קָרְאוּ כֻּלָּם 'יִשְׂרָאֵלִי'. הוּא הָיָה יֶלֶד חַבְרוּתִי וּמַצְחִיק, שֶׁהָיָה מַצְלִיחַ לְהוֹצִיא חִיּוּכִים אֲפִלּוּ מֵהַמּוֹרָה שׁוּלָה הַקְּשׁוּחָה. נוֹסָף עַל כָּךְ, הוּא הָיָה שַׂחְקַן כַּדּוּרֶגֶל מִצְטַיֵּן, הַיָּחִיד שֶׁאֲנִי מוּכָן לְהוֹדוֹת שֶׁהוּא יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנִּי. וְכָל מִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ עֶזְרָה, יִשְׂרָאֵלִי הָיָה תָּמִיד רִאשׁוֹן לַעֲזֹר. אֵין פֶּלֶא שֶׁכֻּלָּם אָהֲבוּ אוֹתוֹ וְהוּא הָיָה 'הַמֶּלֶךְ' הַלֹּא־רִשְׁמִי שֶׁל הַכִּתָּה. אָמְנָם בַּלִּמּוּדִים הוּא לֹא הָיָה מַשֶּׁהוּ, אֲבָל מִי אֲנִי שֶׁאֲדַבֵּר…
בְּאַחַת הַהַפְסָקוֹת, כַּאֲשֶׁר הָיָה הַתּוֹר שֶׁל הַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ לִהְיוֹת בַּמִּגְרָשׁ. קָרָא יִשְׂרָאֵלִי לִקְלַיְן וְאָמַר: "קְלַיְן בּוֹא תִּהְיֶה אִתָּנוּ, וְזָגוּרִי לֵךְ תִּהְיֶה אִתָּם". נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וְלָחַשְׁתִּי לוֹ: "מָה אַתָּה מַכְנִיס אֶת הַקְּלַיְן הַזֶּה אֵלֵינוּ?" הֲרֵי זֶה מַתְכּוֹן בָּטוּחַ לְהֶפְסֵד, וַאֲנִי שׂוֹנֵא לְהַפְסִיד. יִשְׂרָאֵלִי חִיֵּךְ. "הוּא עוֹזֵר לִי בַּשִּׁעוּרִים וַאֲנִי עוֹזֵר לוֹ בְּכַדּוּרֶגֶל". רָצִיתִי לְהַגִּיד לוֹ מָה אֲנִי חוֹשֵׁב עַל הַקּוֹמְבִּינוֹת שֶׁלּוֹ, לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינַי שֶׁבִּשְׁבִיל טוֹבוֹת אִישִׁיּוֹת הוּא יִגְרֹם לִקְבוּצָה שְׁלֵמָה לְהַפְסִיד, אֲבָל כַּמּוּבָן לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם. בְּכָל אֹפֶן, הַמִּשְׂחָק הִסְתַּיֵּם 5-4 לְטוֹבָתָם. לִקְלַיְן הָיָה חֵלֶק יָשִׁיר לְפָחוֹת בִּשְׁנֵי שְׁעָרִים שֶׁסָּפַגְנוּ (וְחוּץ מִזֶּה שֶׁזָּגוּרִי הִבְקִיעַ שְׁלִישִׁיָּה). "אָמַרְתִּי לְךָ!" אָמַרְתִּי לְיִשְׂרָאֵלִי. "לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לְצָרֵף אֶת קְלַיְן אֵלֵינוּ". יִשְׂרְאֵלִי הֵנִיחַ יָד עַל כְּתֵפִי. "אוּרִיאֵל!" אָמַר לִי, "כַּדּוּרֶגֶל זֶה לֹא הַכֹּל בַּחַיִּים, יֵשׁ עוֹד עֲרָכִים חֲשׁוּבִים!" מַמָּשׁ הוּא נִהְיָה לִי פִּתְאוֹם פִילוֹסוֹף.
לֹא אָהַבְתִּי אֶת חֲבֵרוּתָם הַחֲדָשָׁה שֶׁל שְׁנֵי הַלִּיאוֹרִים עַד לַמִּקְרֶה שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם: בְּאַחַת הַהַפְסָקוֹת הֵחֵל מִיקִי לְהַקְנִיט אוֹתִי. אֲנִי כַּמּוּבָן לֹא הִבְלַגְתִּי וְהֵשַׁבְתִּי לוֹ כִּגְמוּלוֹ, עַד שֶׁכַּמָּה רְגָעִים לִפְנֵי שֶׁצָּדוֹק הַמּוֹרֶה נִכְנַס לַכִּתָּה, קָפַצְתִּי עַל מִיקִי וְהִכֵּיתִי אוֹתוֹ. לְמַזָּלִי הַגָּרוּעַ זֶה קָרָה בְּדִיּוּק כְּשֶׁהַמּוֹרֶה נִכְנַס לַכִּתָּה. "מַה קּוֹרֶה פֹּה?" שָׁאַל אוֹתָנוּ בְּחֻמְרָה. "הוּא הִתְחִיל!" הִצְבִּיעַ עָלַי מִיקִי. "זֶה נָכוֹן?" שָׁאַל אוֹתִי הַמּוֹרֶה. הִרְכַּנְתִּי אֶת רֹאשִׁי וּבְנֵי כִּתָּתִי מוּגֵי הַלֵּב אִשְּׁרוּ אֶת טַעֲנָתוֹ שֶׁל מִיקִי. הַמּוֹרֶה אָמַר שֶׁהוּא יְטַפֵּל בְּכָךְ מְאֻחָר יוֹתֵר וְשֶׁכָּעֵת כֻּלָּנוּ נַחֲזֹר לַמְּקוֹמוֹת. אֲנִי רַק זוֹכֵר שֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי שֶׁלֹּא יִשְׁלַח מִכְתָּב לַהוֹרִים. לְמִי אָבִיא אוֹתוֹ? לְאִמָּא אוֹ לְאַבָּא?
לְמָחֳרָת נִגַּשׁ אֵלַי הַמּוֹרֶה צָדוֹק: "תִּרְאֶה אוּרִיאֵל", אָמַר לִי בְּחִיּוּךְ. "בַּהַתְחָלָה חָשַׁבְתִּי לְזַמֵּן אֶת הוֹרֶיךָ לְשִׂיחָה. אֲבָל הַיּוֹם בָּא אֵלַי לִיאוֹר וְאָמַר לִי שֶׁאַתָּה לֹא הִתְחַלְתָּ עִם מִיקִי, וְלָכֵן הוּא יָבוֹא לְהִתְנַצֵּל לְפָנֶיךָ. אֲנִי כַּמּוּבָן מְצַפֶּה שֶׁהַהִתְנַצְּלוּת תִּהְיֶה הֲדָדִית!" סִכֵּם אֶת דְּבָרָיו. נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה וְחָשַׁבְתִּי: 'אֲנִי גַּם חַיָּב לְהוֹדוֹת לְלִיאוֹר יִשְׂרָאֵלִי, זֶה חָבֵר אֲמִתִּי, לוֹ אֵין מוֹרָא מֵאַף אֶחָד – הוּא יַגִּיד אֶת הָאֱמֶת וְיַעֲזֹר לִי כְּשֶׁצָּרִיךְ!' חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, אֶלָּא שֶׁאָז נִזְכַּרְתִּי: 'רֶגַע אֶחָד, לִיאוֹר יִשְׂרָאֵלִי בִּכְלָל חוֹלֶה כְּבָר שָׁבוּעַ וּבִכְלָל לֹא הָיָה בַּכִּתָּה…' חָזַרְתִּי לַכִּתָּה, עֵינֵינוּ נִפְגְּשׁוּ וְהוֹדֵיתִי לוֹ בִּמְנוֹד רֹאשׁ. הָחֵל מֵאוֹתוֹ רֶגַע יָדַעְתִּי שֶׁהוּא חָבֵר אֲמִתִּי, כָּזֶה שֶׁיָּכוֹל לַעֲזֹר לִי בִּשְׁעַת צָרָה.
מֵאוֹתוֹ יוֹם הִתְחַלְתִּי לְהִתְחַבֵּר לְלִיאוֹר הַשֵּׁנִי וְגִלִּיתִי יֶלֶד רָגִישׁ וְאִכְפַּתִּי. רַק אָז לָמַדְתִּי שֶׁהוּא מֵעוֹלָם לֹא הִתְנַשֵּׂא עָלַי אוֹ עַל מִישֶׁהוּ אַחֵר. הוּא בְּסַךְ הַכֹּל יֶלֶד טוֹב וְחַבְרוּתִי שֶׁבֶּאֱמֶת עָזַר לִי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּשְׁעַת צָרָה.
