"זה לא נשמע חוקי במיוחד, העסק הזה", אמר יואב במבט מהורהר: "נראה לי שאין לבחור ישר כמוך מה לחפש אצל אנשים כאלה". ניר משך בכתפיו והסביר: "תראה, עשינו יחד צבא, נסענו יחד לטיול של שנה בדרום אמריקה, למדנו יחד לפסיכומטרי, עכשיו הגיע הזמן שכל אחד ילך לכיוון שלו וכמובן נמשיך להיות בקשר…" אבל יואב התנגד: "הם יקלקלו אותך – ניר, אתה בעצמך אמרת שברור לך שהם עוסקים בדברים לא חוקיים". אבל לניר נגמרה הסבלנות והוא אמר בפשטות: "אני הולך לעבוד איתם רק חודש-חודשיים, כדי שיהיה לי כסף לתחילת הלימודים. אל תטיף לי מוסר! בוא נקבע שמעכשיו והלאה אף אחד לא שואל את השני על העבודות שלו". וכך היה. השניים המשיכו לדבר טלפונית אחת לשבוע ולהיפגש אחת לחודש אך השיחות היו תמיד על ענייני משפחה ופוליטיקה, מזג האוויר וספורט. יואב לא סיפר לניר כי מונה לסמנכ"ל של חברה מצליחה והקפיד שלא לשאול ממה ניר מתפרנס בימים אלה.
יום אחד, בעודו צועד לכיוון רכבו בתום יום עבודה, שני גברים חסונים התקרבו מאחור אל יואב, נצמדו אליו משני הצדדים תוך כדי צעידה ואמרו לו בחדות: "אתה בא איתנו לרכב הלבן שחונה שם". יואב הבין כי לא יעלה בידו לברוח מהם ובחוסר רצון בולט נכנס לרכב, שם חיכו לו עוד שני אנשים חמושים באקדחים. "נודע לנו כי אתה מחזיק ברכוש רב", התחיל להסביר אחד מיושבי האוטו שכובע גרב כיסה את פניו: "יותר מזה, שמענו שרוב הונך מושקע באבני חן שמאוחסנות בכספת בבנק הקרוב אל ביתך". יואב ניסה למלמל שאינו יודע על מה הוא מדבר, אבל בסתר ליבו החל לחשוש שיאבד את רכושו הרב אותו צבר במשך שנים של עבודה סביב השעון. "אז מה אתם רוצים ממני?" שאל בחשש. "שתגיד לנו היכן אתה מחזיק את כרטיס המפתח לכספת ותגלה לנו את הקוד הסודי. במידה ותסרב – אתה הולך לגלות לנו את הקוד בשיטות אחרות…"
אחד משני הגברים שתפסו אותו ערך עליו חיפוש תוך כדי הנסיעה, לקח לו את הטלפון הנייד, חיטט בארנקו ורוקן את התיק שסחב. כשלא מצא עליו את הכרטיס אמר בפשטות: "או שתגלה לנו היכן לחפש או שנחפש בכל הבית שלך בעצמנו, דבר שאינני חושב שיהיה לרוחך".
כשהרכב חנה בסמוך לבית מבודד מוקף חורשה, יואב הבין כי הוא באמת בצרה גדולה. אבל הוקל לו ברגע שהוכנס לתוך הבית שהיו בו עוד חמושים ולפתע ראה שאחד מהם הוא ניר, שקרץ לו בעינו אך המשיך להתנהג כאילו אינם מכירים. יואב הוכנס לחדר קטן עם כיכר לחם ובקבוק מים. מעבר לזה לא היה בחדר כלום. "ניקח אותך לשירותים בלילה ובבוקר", אמר לו אחד האנשים, "בשאר הזמן תשב כאן לבדך בשעמום מוחלט ותחשוב עד שתחליט לתת לנו את המידע. במידה וזה לא יספיק, נעבור בהמשך לשיטות יותר משכנעות…"
בשעת לילה מאוחרת נפתחה דלת החדר. יואב התעורר וראה את ניר שסימן לו לשמור על שקט. "תשמע", אמר לו ניר: "אני לא יכול לשחרר אותך, כי אם יגלו שאני האחראי לזה כנראה שיהרגו אותי. אבל יש לי רעיון איך להציל את הרכוש שלך. גלה לי איפה מוחבא הכרטיס מפתח, תן לי את הקוד הסודי ואני אלך וארוקן את הכספת למעט כמה דברים בודדים. לאחר מכן, כאשר יחקרו אותך, תגיד שהפסדת את כל רכושך בהימורים ובכספת אין כמעט כלום. בסוף תעשה כאילו אתה נשבר ומגלה להם את הפרטים. הם ילכו לשם, יגלו שאכן אין לך כמעט כלום וישחררו אותך. לאחר מכן אחזיר לך את הכול". יואב חיבק את ידידו משכבר הימים, נתן לו את המידע שביקש וחזר לישון על רצפת האבן הקרה.
התכנית עבדה נפלא. יואב, שניחן בכישורי משחק לא רעים בכלל, בכה והתחנן ואמר כי הם טועים וכי הפסיד את מרבית הונו בהימורים. "נשארו לי רק אבני חן בודדות, אנא רחמו עלי והשאירו לי אותן…" אמר בתחנונים. אבל החוקר המשיך בשלו: "תן את הפרטים או שנעבור לשכנועים טובים יותר". יואב "נשבר" וגילה להם הכול. לאחר שלקחו את מעט האבנים שהיו בכספת, שחררו את יואב בכעס מהול באכזבה.
כעבור יומיים צלצל יואב אל ניר: "שלום ניר. רציתי להודות לך על העזרה. אני יודע שהחשש להסתבך עם אנשים כאלה הוא גדול ואני מעריך את החברות החזקה שהפגנת. מתי אפשר לבוא לקחת את הרכוש שלי?". ניר צחק ואמר: "יואב, ידעתי שאין לך ברירה אלא לסמוך עלי. נתת לי את פרטי הכספת שלך כדי שאקח את רכושך ואשמור עליו, אבל בבחירה בין החברות בינינו לבין עושר גדול אותו יכולות לספק לי כל האבנים שלקחתי ממך – העושר מנצח בגדול! אז בהתחשב בכך שאינך יודע איפה אני גר ושמחר אחליף את מספר הטלפון שלי – נראה לי שאתה מוזמן להיפרד לשלום מאבני החן שלך. היה נעים להכיר, חבר". השיחה נותקה ויואב הרגיש דקירה בלב על חברו שהתדרדר למקומות של פשע וחוסר אמינות.
כשעתיים לאחר מכן נפרצה דלת ביתו של ניר, הוא נעצר ובחיפוש בביתו גילו רכוש גנוב רב – כולל אבני החן של יואב, כשישב בחדר החקירות במשטרה אמר לו החוקר: "יואב חשד בכך שאתה עלול לבגוד בו ולכן פנה אלינו מיד – כדי שנגלה מהיכן השיחה מתבצעת ונקליט את הדברים אותם אתה אומר על מנת שישמשו נגדך בבית המשפט…"
"אבל איך הוא ידע שאבגוד בו וארמה אותו?" שאל ניר בתסכול. "פשוט מאד!" אמר החוקר בחיוך: "הוא אמר לנו שהוא יהיה שמח להאמין לך, אבל אחרי השנים הרבות בהן אתה חבר של פושעים – הסיכוי ששמרת על יושרה ואמינות איננו גבוה…"
ראוי לאדם שיבחן טוב-טוב מי הם חבריו והאם הם מושכים אותו למעלה או למטה. החברה בה אנו חיים משפיעה עלינו רבות. עלינו להימנע מחברה רעה ולבחור בחברים טובים, ישרים והגונים על מנת שגם אנו נידבק במידותיהם ונהיה כאלה.
